בנימה אישית...

יש לי נטייה לאהוב גברים כוחניים. אני אוהבת גבר שהוא גבר! אבל אני לא אוהבת גבר אלים. החלטתי להתוודות ולקום לעשות מעשה, שממקומי הקטן- הוא מעשה קטן, אבל כבר למדתי שאם כל אחד יעשה מעשה ממקומו הקטן- אולי דברים קצת ישתנו. החלטתי ליזום פרויקט קטן כדי לעזור אולי לעוד כמה נשים, כאלה שחוו אלימות. אני מאוד אוהבת נשים ועוסקת לא פעם בהעצמה אישית ובעזרה לנשים, וכותרות השבועות האחרונים (קצב, רצח האישה והגועל שנשפך מהאח הגדול - הם רק דוגמה קטנה) דחפו אותי לעצור ולחשוב- מה אני יכולה לעשות?
אז הצעד הראשון שאני עושה זה להתוודות. שמרתי את המקרה הזה לעצמי כבר כמה שנים;
לפני מספר שנים הכרתי בחור. חבר של חברה. באחד הערבים ישבנו בדירה, צחקנו, דיברנו, ופתאום, משום מקום- הוא קם והחל לחבוט בי את אגרופיו. ניסיתי להתגונן- אבל ההפתעה שבעניין, העובדה שהוא עמד ואני ישבתי, וגם עצם היותו הרבה יותר גדול ממני פיזית- די הכריעו את המצב. דקות ארוכות כווצתי בתוך הספה, מנסה להתגונן מפני האגרופים שלו. כל מה שחשבתי זה רק להגן על הפנים- כדי שלא יראו. זה היה נראה כמו נצח. פתאום זה נפסק. חבר שלו קפץ עליו והרחיק אותו. דחף אותו לכיוון הדלת במטרה להסתלק משם, לא לפני שההוא עוד הספיק לזרוק עליי מאפרה ענקית (כמו של בתי קפה- עם תושבת עבה- בקיצור, כואב!).
אני זוכרת שישבתי שם המומה. לא בכיתי, לא דיברתי, רק ישבתי. עבר הרבה זמן (לא זוכרת כמה, באותו זמן- כל שנייה נראתה לי כמו נצח). הטלפון שלי צלצל. "היייייייייייייייייייי" צווח נתי חברי הטוב. פרצתי בבכי. "אני חושבת שמישהו הרביץ לי" מילמלתי חצי בוכה חצי מזועזעת. המשך השיחה התנהלה בשכנועים שאגיד לו איפה אני. אחרי דין ודברים נשמעה דפיקה בדלת. "תארזי את עצמך- בואי הולכים!". "מה, מי, לאן?" פלטתי, "בואי הולכים מפה- עכשיו!" הוא פלט בחזרה מזועזע לא פחות ממני מהמראה האבוד שלי ומהבלאגן והעדות לאירוע שהתרחש בבית דקות אחדות קודם לכן. הלכנו אליו. שתקתי. לא יכולתי להוציא את המילים הללו מהפה שלי למרות כל ניסיונות השכנוע מצידו. לא האמנתי שעם כל החוזק הנפשי והפיזי שלי- גבר הרים עליי יד.


למחרת התייצבתי בבסיס, ביום קייצי וחם, עטופה בצעיף וחולצת מדים ארוכה ומכופתרת היטב. היה לנו מנהג שכל בוקר דנה, ענת ואני נפגשות בפינת עישון ופותחות את הבוקר בסיגריה, רכילויות והכנה נפשית להתמודדות עם המפקדת. "מה יש לך? חם בחוץ" זרקה לי ענת. "נתפס לי הצוואר" עניתי, מסתירה מתחת לשכבות סימנים כחולים וכואבים. אחרי יום שלם של הצקות על מלבושיי "התוודתי" שנפלתי במדרגות ולא בא לי שיעשו מזה סיפור... ככה סיכמתי את העניין. אחרי מספר ימי התאוששות בביתו של נתי, חזרנו ביחד לדירה, ארזנו את חפציי ונסעתי לבית הוריי. אני זוכרת את המבט המופתע על פניהם כשהתייצבתי בדלת עם כל החבילות. "מה קרה?" שאל אותי אבי, ואני, משפילה מבט לרצפה כדי לא להישבר ולפצוח בבכי, סיננתי שהכל בסדר וסתם בא לי לחזור הביתה, ואצתי לעלות לחדרי. ידעתי שאם אני אספר למישהו ממשפחתי- זה יגמר רע. לא היה לי ספק שאם הייתי מספרת להורים שלי או לאחי- הם היו הולכים לטפל בו. וכך עברו להם הימים. עם הזמן התבשלתי והשלמתי עם העניין שכן, גם מישהי חזקה יכולה לחטוף מכות, ונקמתי את נקמתי הקטנה באותו "גבר" שהחליט שמותר לו להוציא עליי את הקפריזות שלו. רק אחרי הרבה זמן ישבתי עם אבא שלי וסיפרתי לו בקטנה. ברמיזות. לא פירטתי. רק ציינתי שחזרתי הביתה כי מישהו פגע בי ושלא ידאג כי העניין טופל ונסגר- מה שנקרא "תעבור הלאה", כדי שלא יחשוב אפילו חצי מחשבה של לגונן עליי ולהסתבך בגלל הטמבל ההוא. מאז קברתי את הנושא אי שם עמוק עמוק ולא העלתי אותו שוב.
השבוע הפצע הזה קצת נפתח, אולי בגלל ששמעתי יותר מדי חדשות, אולי בגלל שבא לי שנחיה בכיף בחברה טובה יותר ואולי בגלל שנמאס לי שהמדינה הזו מתדרדרת לתהום. השבוע החלטתי לקום ולעשות מעשה קטן ממקומי הקטן, וליזום פרויקט קטן, שאת כל פרטיו אחשוף בהמשך (כיוון שהדברים נסגרים סופית רק בימים אלה). אני באמת מאמינה שאם כל אחד ואחת יעשו מעשה קטן לשינוי הדברים שמפריעים להם- החברה והמדינה שלנו יראו אחרת!
הצעד הראשון בפרויקט הוא להגיע לכמה שיותר נשים ולצעוק- די לאלימות! אם מישהי חוותה מעשה אלימות (ולו הקטן ביותר) היא צריכה לדעת שהיא חייבת להתלונן. אני יודעת ממקומי, שאני התביישתי. הרגשתי המון בושה והשפלה איומה. אל תתנו למישהו לפגוע בכן- זה לא בושה להתלונן ואתן לא אשמות! גם נשים חזקות מותקפות- וחשוב שנפעל לעשות את כל שביכולתנו כדי שנשים תרגשנה שיש להן גב ותמיכה, ושהן חייבות לצאת לקבל עזרה!
ביום חמישי 3/3/11 בשעה 18:00 תתקיים סדנת סטיילינג שיק בצ'יק. כל הכנסות הכרטיסים יועברו לעמותת רוח נשית העוסקת בעצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות. הסדנה הינה סדנת סטיילינג ייחודית ומפנקת. ההרשמה מראש בלבד. מספר המקומות מוגבל. לפרטים נוספים והרשמה ניתן לפנות אליי בטלפון 054-7996279 או במייל gala@galastyle.co.il
לאתר רוח נשית שאליה יועברו ההכנסות; http://www.ruach-nashit.org.il/