לא פוליטיקלי קורקט

אצלנו בארץ כולם רוצים אמריקה. כולם רוצים הכל בגדול, הכל חזק, להגשים את החלום האמריקאי בישראל. אצלנו בארץ רוצים גם שיקשיבו לנבחרי הציבור שלנו כמו באמריקה. תמיד נראה ששם הדברים מתקדמים ומשתנים, בעוד שאצלנו- ובכן, אצלנו נהיה גרוע מיום ליום. הפוליטיקאים שלנו רוצים להיחשב למובילים, למותירי חותם, למשפיעים, אבל בסוף אנחנו מגלים שגם שם, בכנסת, אף אחד לא מקשיב לאף אחד. אז מכיוון שאשת פוליטיקה אני לא, והאמת שפוליטיקה ממש לא מעניינת אותי, והימין ושמאל היחידים שאני מבינה בהם זה הידיים שלי (שמאל זו היד עם השעון, כן?), אז החלטתי לנקוט עמדה או דעה או בקיצור להציע לפוליטיקה את מה שאני יודעת לעשות- סטיילינג.
שנים אני מתרעמת על המראה החריד של הפוליטיקאים שלנו. בעוד שקונדוליסה רייס, מישל אובמה, גברת בוש ואפילו ליידי קלינטון מקפידות להיראות במיטבן אפילו בבילוי משפחתי פרטי, אצלנו כולם נראים כאילו הם יצאו מהרפת בקיבוץ.


מישל אובמה מדגימה שאפשר גם אחרת- כשיש לך שיק מקשיבים לך!

לא סתם אומרים שאי אפשר לתקן רושם ראשוני, כי תוך 10 שניות מרגע שראינו מישהו כבר גיבשנו את דעתנו עליו. ומי שמעיף מבט במישל אובמה מתרשם שמדובר באישה חזקה, דעתנית, נשית שלא משחקת משחקים. מנגד, אם נעיף מבט על הפוליטיקאיות שלנו נגלה שהן נראות בעיקר עייפות, טרודות, לא פעם נדמה שהן בדיוק סיימו ספונג'ה (ואזכיר לכם את לימור לבנת שקפצה כאחרונת הילדות בנות 10 על גל פרידמן, עם קליפס מספרה נוסח חדרה 1983).
הילארי קלינטון מדגמנת סטייל מוקפד

חה"כ הגברת אורית זוארץ
את חברת הכנסת הנ"ל פגשתי בבוקר נשים שאירח פאנל בנושא אמהות וקריירה. לזוארץ 3 ילדים והיא נקראה לדגל בתור יו"ר שדולת הנשים. בין חברות הפאנל הייתה גם אשת הקוסמטיקה חווה זינגבוים. כשזינגבוים נכנסה לאולם נעתקה נשימת הנוחים. היה מן רגע וואו כזה. כל המבטים הופנו אליה. היא כל כך מרשימה שהיא גנבה את כל הפוקוס באולם עוד לפני שפתחה בכלל את הפה ואמרה שלום. כשזוארץ נכנסה לאולם, אף אחד לא שם לב. גם על הבמה היא לא ממש בלטה. כשהיא דיברה, אנשים בקהל דיברו. נראה היה שלא מקשיבים לה כל כך. אני הקשבתי ונוכחתי לדעת שדברים חשובים נכונים וחכמים היא אומרת- אבל בעצם מי שומע? המראה המרושל, הלא מוקפד,החוסר נוכחות האישיותית והבימתית שלה חיבלו לה בדבריה. ואם בפאנל מצומצם היא נבלעה, כיצד ישמעו דבריה ולא תיבלע בממשלה הגדולה ביותר של נתניהו? כיצד זוארץ תצליח להעלות לסדר היום את פועלה הקדוש למען נשים אם היא חסרת נוכחות??? פועלה של זוארץ באמת קדוש- היא נלחמת ועוזרת לאינספור נשים, נאבקת בסחר הנשים, מקדמת אג'נדות נשיות ומה לא. פועלה כל כך חשוב עד שנקרע הלב שהיא מתנהלת בצורה כה מרושלת.
חה"כ אורית זוארץ במראה מעייף ומעוייף
מה הבעיה?
זוארץ משדרת במראה שלה עייפות החומר. גם כשהיא ממש מנסה להתגנדר היא לא מצליחה. היא תמיד נראת סתם עוד אחת ואינה מושכת אליה את תשומת הלב. היא נראת כאילו זה עתה שלפו אותה מישיבת בטטה על הכורסא מול הטלוויזיה...
הפתרון;
זוארץ צריכה לזנוח את החליפות בשקל, העליוניות הזולות והלוק הטו- מאצ' עממי. היא צריכה לאמץ אל חיקה המון סטייל בעזרת חליפות שמונחות בדיוק רב על גופה, לוודא שקווי התיפור בכתפיים מונחים במקומם הנכון ולא כמו החליפות שלה כיום שיוצרות לה מראה מרושל. ז'קטים קצרים שמכונסים יותר באזור המותניים יעניקו לה מראה חד ומקצועי. היא צריכה להתהדר בצבעים חזקים שיקפיצו את הנוכחות שלה ונעליים שמשדרות מקצועיות, איתנות וכוח. השיער צריך לקבל יותר נפח וצבע שונה והאיפור חייב לטשטש את השקיות, להצר את הפנים ולהעניק לפניה אור. שמלות באורך מידי יעניקו לה מראה נשי ומתוקתק ומכנסיים מחוייטים שמונחים היטב על הגוף ישדרגו היטב את ההופעה. תכשיטים הולמים ותיק מעוצב יחתמו מראה מנצח- ואז גבירותיי ורבותיי, קולה הכה חשוב של זוארץ ישמע למרחקים!


ההצעות שלי (לפי סדר התמונות מימין לשמאל)- לקפוץ לשופינג במאוזנר, דורית שדה,
קום איל פו, שוב במאוזנר, שוב בקום איל פו ולקנח במאוזנר. קפיש?


ראש האופוזיציה הגברת ציפי לבני
אי אפשר לומר שציפי לבני לא מנסה. היא באמת מנסה. היא אפילו שכרה סטייליסט. חרא של סטייליסט- אבל היא ניסתה. ביחס לעבר היא גם השתפרה. יחסית. אבל זה לא מספיק. מי שהעם בחר לראשות הממשלה הולכת לאיבוד במסדרונות ארונה. היא נראת סתמית, חיוורת ובמילה אחת; פרווה. ידוע שלנשים קשה יותר להתקדם ולהיתפס כדמות מנהיגותית, ולבני מניחה לעצמה רגליים ללא ל סיבה.
ציפי לבני מנסה להדגים שיק שיוצא בעיקר כשוק. עם קונדוליסה רייס מייצגת את
הפערים בין הפוליטקה העולמית לישראלית.

מה הבעיה?
היא מתהדרת בז'קטים קשים מדי לאישה שיש לה כתפיים רחבות, היא יוצרת מראה כבד ולא מחמיא, ואפילו כשכבר שמו לה שמלה- נתנו לה שמלה צמודה שחושפת אזורים שהצניעות יפה להם. גם בגזרת השיער והאיפור אין נחת מליבני. השיער נראה רב הזמן כאילו לא היה לה זמן לסדר אותו והפנים נראות כבויות וחיוורות אפילו כשהיא מתאמצת להתאפר. שילובי האקססוריז שלה כגון נעליים תיקים ותכשיטים- מחרידים, ובמקום דמות מנהיגותית היא נראת כמו אחת שלא ישנה 3 שנים כי היא הייתה בשופינג באלנבי.
הפתרון;
לזרוק את כל הז'קטים עם תיפורי הכתפיים החדים. למבנה גוף כמו שלה היא צריכה לרכך את הכתפיים וליצור מראה נשי, רך אך מלא נוכחות. חצאיות גבוהות עם גולפים, מכנסיים רחבים עם חולצות שעוטפות את הגוף, בגדים עם חיתוכים מיוחדים וגזרות מדוייקות, סטייל מאופק, שמרני מעט אך מלא שיק ועוצמה. שמלות A או בעלות חיתוכים ומעט נפח באזור בו אמורות להתחבא היריכיים שאין לך- יעניקו לך מראה נכון יותר, מחמיא יותר, או בשפתך- מראה מנצח. צבעים סולידיים אך חזקים יעניקו אור ואושר למראה שלך. בגיזרת השיער- הפאנים החיצוניים עושים לך טוב יותר, אפילו להאריך עוד קצת ולדרג מחדש, איפור עיניים מודגש ולחיים סמוקות, בשילוב אביזרים נכונים ונעליים איכותיות. זה גברת ליבני, יקדם אותך הרבה יותר מש"ס.

ההצעות שלי (לפי סדר התמונות מימין לשמאל) להתחיל את השופינג אצל רינה צין,
לעבור למאיה נגרי, להמשיך לסיגל דקל, קפיצה קטנה לפראו בלאו ולקנח בדורית שדה.

תמונות; יח"צ

להיות יחודית? מיומנה של סטייליסטית

המיני חורף פקד את אזורינו מאוחר (החילוניים יאשימו את ההתחממות הגלובלית, הדתיים יאשימו את החילוניים), אבל לא משנה באשמת מי העניין, שהרי מדובר בפינוק נהדר עבורנו- הקונים. למה? כי במהלך שלושת החודשים האחרונים כולם נתקעו עם סחורות לחורף, ועכשיו המבצעים יפציעו בכל חלקה טובה ויאפשרו לנו למלא את המלתחה בגודיז במחירים נחמדים. ומה יותר כיף מאשר לרכוש מגפיים? שהרי ידוע שחבריה הטובים של האישה (אחרי היהלומים כמובן) הם המגפיים. אז בין ריקוד גשם אחד למשנהו, יצאתי לבקר ברשת הנעלה מייד אין יזרעאל, בי יוניק.

כששמעתי לראשונה את השם ציפיתי למצוא נעליים מעוצבות להחריד, כאלה של קורבנות אופנה, שכן הפירוש של בי יוניק זה להיות מיוחדת. כשראיתי את חלון הראווה הייתי בטוחה שמדובר בנעלי סבתות (כי רוב החלון הציג את נעלי בן ישי המאוד מכוערות- ואין מה לעשות- הן מכוערות!), אבל כשנכנסתי לחנות, לשמחתי הרבה נתקלתי בהפתעה; נעלי בי יוניק הן בעיקר קלאסיות, לעיתים יש הבלחות קטנות של טרנדיות, אבל הקו הקלאסי שולט היטב בקולקציות. ולמה זה לשמחתי? כי בשוק הנעליים המקומי נהיה טרנד ליצור כל מיני קרקסים וזוועות בצורת נעליים, ועם הזמן המשימה למצוא נעל קלאסית, נכונה ונקייה הפכה לקשה מאוד. וזה לדעתי היוניק של בי יוניק.

כשנקראתי לדגל לעשות סטיילינג לקמפיין החורף שלהם, מצאתי המון פערי מיתוג שקלקלו להם לדעתי. הקמפיין הנוכחי מציג את הייחודיות הגדולה שלהם- נעליים ומגפיים בקו נקי, יוקרתי ובלי יומרנות- הנעלה לכל מי שיש לה באמת סטייל. לא מצאתי שם עקבים קורעי גב, עימומים מחרידים שלוחצים את האצבעות וגורמים להן לעלות אחת על השנייה ועוד. אצלם אין פלצנות וגם לא יומרנות להיות הכי טרנדיים, הכי מגניבים או הכי הזויים. הם פשוט עושים נעליים. ועושים את זה בארץ!

בעוד שבקמפיין המושקע מצאתי את יוליה פלוטקין, השם הכי חם בשמיי ישראל כרגע (חסמבה, עניין של זמן וכו'), בחנות לא מצאתי ולו זכר לפלוטקינית. מישהו אמר מיתוג רע?

בקמפיין מוצגות אושיות אופנה קלאסיות אך עדכניות שחותמן על עולם האופנה נשאר ניצחי ואיתן אל מול כל הפרגיות הצעירות והטראשיות שמנסות להפוך את הארוחה של אייל גולן לשמלה (ר"ע גאגא והסטייק). בעוד שהמגף האדום מעטר את רגליי מרילין מונרו הסקסית, הוא בכיף יכול להשתלב לנו עם ג'ינס מעלף, אודרי הפבורן מתהדרת במגף גבוה אפור ומטריף ובנעלי אוקספורד שהפכו העונה לטרנד שבא להקיא ממנו, אבל בהחלט נעליים מושלמות לאקלים הישראלי. לצד אייקוניות האופנה יצרו בבי יוניק גם את לוק האישה המודרנית; העובדת, הסקסית, החזקה, עם מגף בשילוב כובש של עור אפור עם עור חום וקורטוב של ריצ'רצים. בקיצור- משגע!

אבל מכל השגעת של התמונות, כשמחפשים את החנויות- קל לפסוח עליהם וחבל, כי ישם שם הרבה מציאות! נעלי עור משובחות ומעוצבות במחירים סבביים לגמרי- זו בהחלט מציאה בארץ הגזלנים. אז באהבה רבה אני מציאה לקחת קורס בשיווק ומיתוג ולהמשיך לעצב נעליים מהממות!

קצת תמונות מאחורי הקלעים;

צילום יח"צ; אפרת שליטא-בונדי

האם להשקיע במעיל או ז'קט ובאיזו גיזרה?

שנייה אחת אנחנו נשרפים- שנייה מוצפים. מזג האוויר איבד כל שפיות ואנחנו צריכים הרי להתנהג בהתאם... אז במקום לקנות מעיל- ז'קט טוב יכול להיות הרבה יותר מועיל ושמיש. ז'קט מחמיא הוא פריט מרכזי במלתחה אשר תוכלי ללבוש מדי יום. זה לא קשה ומסובך לבחור ז'קט מחמיא ברגע שאת יודעת איך, אך נשים רבות מוצאות עצמן קונות ז'קטים שלא מחמיא לצורת הגוף או יותר גרוע! לא משנה אם גזרתך מלאה ועגלגלה, רזה עם מותניים צרות, או בצורת אגס עם קימורים רחבים בפלג הגוף התחתון, המדריך הזה יעזור לך לבחור ז'קט מחמיא שידגיש את נכסייך ויעזור לך להראות ולהרגיש מהממת.



ז'קט של MANGO






ז'קט לבעלות גזרה מלאה
ז'קט מחמיא לגזרה מלאה הוא בעל צללית (סילואט) ארוך ונקי, אשר מדגיש את האורך ואת הקווים האנכיים. נשים מלאות נראות בדרך כלל נהדר בז'קט שמגיע עד אמצע הירך היוצר מראה ארוך וצר יותר מבלי שזה יהיה ארוך מדי ויעפיל על כל ההופעה או יגרום לנו להראות נמוכות. כדי לשמור על קווי האורך, הקפידי שהכיסים יהיו פנימיים ובלתי נראים מבחוץ. שימי לב שכיסים תלויים או מעוטרים יכולים להראות ייחודיים ומוסיפים לבגד שהוא תלוי על הקולב בחנות, אך ברגע שתמדדי את הז'קט תבחיני בכך שזה “מקלקל” את הקו הנקי והארוך של הז'קט- ומושך את תשומת ליבך לרוחב הכיסים במקום לאורך גופך. דש ז'קט גדול או ענק יחמיא לך מאוד ויעניק לגופך מראה מרשים ומאוזן עם חמוקייך. אם אינך אוהבת דש ז'קט רחב וגדול, את יכולה לעטר דש קטן בעזרת סיכה או קישוט- וזה גם יחמיא לגופך ויאזן אותו עם חמוקייך וגם יעניק לך מראה יותר עדין ורך.



ז'קט עור של מאוזנר




ז'קט לבעלות גזרה רזה וישרה
יש מילה אחת לתאר את הז'קט המושלם לכל אחת בעלת גזרה דקה וישרה עם חמוקיים קטנים: נפח. אם גזרתך דומה יותר לטוויגי מאשר למרילין מונרו ז'קט מחמיא יוסיף לך בפלג הגוף העליון קצת "משקל"- קצת נפח; הקונטרסטיות שתיווצר תמשוך את תשומת הלב ליריכיים הרזות שלך ולרגלייך החינניות. אם תוסיפי נפיחות נוספת בפלג גופך העליון (כמו ז'קט בגזרת אפונה) השינוי החיובי יקפוץ מיד לעין! להדגשת הגוף את יכולה לצרף לז'קט צעיף בולט; מכיוון שגזרתך היא 'פטיט' וקטנה את יכולה ליהנות עם צעיף ארוך, גדול ומנופח במיוחד מבלי שתראי נפוחה.








ז'קט של פולו ראלף לורן


ז 'קט לבעלות גזרת אגס
אם קימורייך רחבים יותר בפלג גופך התחתון מאשר בחלק גופך העליון- ז'קט נכון בגזרה מחמיאה יכול לעשות את כל ההבדל! ז'קט בגזרת A עם קווים אנכיים ידגיש את אורכך במקום את רוחבך. בחרי ז'קט שיורד כלפי חוץ (ממש כמו שני קווי האות A האנכיים שיוצאים מעט החוצה). גזרה זו תטשטש את ירכייך וחמוקייך בכך שהיא לא תיצמד אליהם ותדגיש אותם. ז'קט בעל דיטיילים (סיכות, רקמות, כיווצים וכדומה) מסביב לדש הז'קט (אזור הצווארון והמחשוף) או בחלק התחתון והקדמי, יהיה מצוין. כפתורים בהירים או מיוחדים או עיטורים ימשכו את תשומת הלב אל עבר מרכז גופך (מרכז הטורסו- החלק הצר בגופך) ויטשטשו את קצוות גופך, מה שיחזק את קווי האורך שלך ויעניק לך מראה מחמיא, אידאלי וקסום לגזרתך.







ז'קט של BEBE

תמונות; יח"צ

לא צריך להיות גאון-פשוט תעתיקו!

אצל מרבית מלקוחותיי אני נתקלת בבעיה שהן לא יודעות לשלב את הפריטים שיש להן במלתחה. לרוב אנחנו לובשות את אותם השילובים; החולצה האדומה עם הג'ינס הזה, החולצה הבז' עם המכנסיים השחורים האלה וכו', ובכך אנחנו יוצרות מלתחה מצומצמת שמשעממת אותנו וגורמת לנו לבולמוסים של שופינג בלי סיבה מוצדקת. אז חופשת חנוכה מגיעה, וזה בדיוק הזמן להוציא את כל הבגדים מהארון ולראות איך אנחנו משלבות מחדש. לא יודעות לשלב, או אין לך רעיון? בשביל זה המציאו את הקטלוגים, הפרסומות, ובעיקר את העיניים; הסתכלי, פרקי לגורמים את המראה בתמונה, חיזרי אל המלתחה שלך, והרכיבי את המראה ממה שיש לך בארון. הסתבכת? בואי נלך צעד צעד;
אז מה יש לנו פה?
לקחנו את הג'ינס האהוב ושילבנו אותו עם חולצה קצרה ומעל קרדיגן (מימין). באותה מידה יכולנו "לזרוק" של גדול או צעיף כמו הקרדיגן. את הטוויסט להופעה הענקנו בעזרת הנעליים בצבע בלתי שיגרתי. חתמנו את ההופעה עם זוג משקפי ראייה מיוחדים.
מנגד, לקחנו את אותו הג'ינס ושילבנו עם ז'קט קצר. באותה מידה יכולנו לשלב עם ז'קט ארוך יותר, מעיל וכו'. בצווארון הז'קט ליפפנו צעיף (בגוון הנעליים, אבל ניתן לשלב בכל צבע) והקפצנו את ההופעה בעזרת מסגרת משקפי ראייה בשילוב הצבעים הדומיננטים במראה.
אז קחי ג'ינס + חולצה והתחילי "להלביש" אותם בעזרת משקפיים/ תכשיטים/ חגורה/ צעיף/ נעליים מיוחדות או תיק מגניב. לאחר מכן, קחי את אותו הג'ינס ושלבי אותו עם חולצה אחרת ואקססוריז אחרים. כך תגלי לאט לאט שמכל בגד ששוכב לך בארון את יכולה להוציא לפחות 5 לוקים שונים!
אז מהיום אין לך תירוץ שהארון מלא בגדים ואין לך מה ללבוש....



על אותו עיקרון בדיוק נעזר בתמונה הנוכחית; קחי שמלה שיש לך בארון או כל חולצה עם חצאית.
שלבי אותה פעם עם ז'קט, פעם עם חגורה מיוחדת, פעם עם קרדיגן מעוצב וכו' וצרי לעצמך מלתחה רחבה ומעניינת.

אז לפני שאעניק לך עוד השראות זה הזמן לקצת קרדיטים על התמונות;
דוגמנית; הילה עזרא המקסימה
בגדים, חגורה, צעיף ונעליים; TWENTYFOURSEVEN
משקפיים; X-RAY

ועוד קצת השראות ורעיונות לשילובים של פריטים שיש לנו במלתחה. זיכרי- תיק זה תיק, זאת אומרת שגם אם אין לך תיק אדום כמו בתמונה, שלבי תיק שכן יש לך וכו';





צורי תעשה לי בגד!

לפני מיליארד שנים בערך פגשתי במעצב אופנה צעיר וכישרוני להחריד. מאז זרמו הרבה מים בנהר, המעצב האנונימי פרץ לתודעה אבל שמר על הקסם, הייחודיות והפשטות נקיית הפלצנות. לכישרון הזה קוראים- רן צוריאל, או בשפת "החבר'ה"- צורי. לצורי הייתה השפעה רבה על חיי שכן הוא הראשון שהצליח להכניס אותי לשמלה וגרם לי להסתכל על הרבה דברים אחרת, ובעיקר לאהוב את מה שאני רואה. אז עם השנים אימצתי אותו לחיקי והוא הפך די במהרה למעצב מספר 1 שלי. בכל פעם שאני צריכה בגד מעלף אני מסמסת, ותיק תק יש לי פתרון. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, אספתי שמלות להפקת אופנה לכוסיות. אני זוכרת אדם רזה, עדין, עם חיוך קסום והמון רצון לרצות. בפעם האחרונה שפגשתי אותו (הרבה שנים אחרי) פגשתי אדם רזה, עדין, עם חיוך קסום והמון רצון לרצות. בקיצור, דבר לא השתנה- וזה לדעתי סוד הקסם. מאז שהכרתי אותו, כל סביבתי הכירה אותו. כל חברה, מכרה, לקוחה שחפצה בבגד- נישלחה אליו עם המלצה חמה, ותמיד חזרה עם בגד ביד ואושר בלב.

אתם יודעים שאני לא נוהגת להעלות תמונות שלי, אבל בשביל שתטעמו מהיצירות...

הכשרון הגדול שלו, לטעמי, שהוא יודע לעבוד עם גוף האישה, יוצר בגדים שמתאימים גם למידה 38 וגם למידה 48, ועוטף את הכל בחן ובמקצועיות אשר חפים מיומרנות- שנאמר, ציפור נדירה בשמיי ישראל. אז הכל החל בחולצה שעיצבתי וצורי הוסיף לה את הטאצ' שלו ויצר אותה (הכחולה בתמונה עם אינגריד), המשיך לשמלת מקסי מרהיבה שהייתי חייבת לחתונה בארה"ב (ונלבשה לאחר מכן בלי סוף גם על ידי חברותיי הרזות- זו גדולתה של שמלה!), והמשיך שבוע שעבר בשופינג של עוד פריטים מפנקים למלתחה;

תחילה הצטיידתי בחברה הטוב ביותר של האישה- שרוולון מנצנץ ומעלף עם כיווצים עדינים (בתמונה מקדימה ומאחורה)


ספק טוניקה ספק שמלה (עבורי שמלה) עם נצנוץ עדין, מחשוף V קטן וגזרה מושלמת


ולבסוף שמלה שחורה מ-ע-ל-פ-ת, שבתמונה לא כל כך רואים אותה, אבל היא מנצנצת מלמטה ועם טול עדין שמטשטש עניינים (בטן + צדדים + ישבן)

בגד אחד- מינימום 4 לוקים שונים

החורף מסרב להגיע, וככל שהקיץ מתארך יש לנו פחות בגדים חדשים ללבוש. אז מה עושים? 2 אופציות; הראשונה, לצאת לשופינג. השנייה, לעשות מיקס אנד מאצ', לשלב מחדש פריטים ולשדרג את המראה. שילובים שונים יעניקו לבגד מראה שונה וכך לא יגלו שאתם "חורשים" ולובשים כל הזמן את אותו הבגד. הפוסט מיועד לכל אחד ואחת שמעוניינים להרחיב ולהגדיל את המלתחה שלהם מבלי לרוקן את חשבון הבנק. אז זה הזמן להוציא את כל הבגדים מהארון, להיזכר במה שיש ולהתחיל לשלב.

מצרכים;
שמלמלה
קרדיגן
ג'ינס
האופציות;
1. השמלמלה לבדה בשילוב נעליים שונות (פעם שטוח, פעם מגפיים, פעם עקבים וכו'...) אנחנו בחרנו במגפיים. תשומת הלב; השמלה!
2. השמלמלה בשידוך עם קרדיגן. ניתן לשלב עם כל קרדיגן בכל אורך, ז'קטים ווסטים וכו'. תשומת הלב; המחשוף (המפגש בין השמלה לקרדיגן!)
3. השמלמלה הפכה לחולצה שהוכנסה לג'ינס (אפשר גם להשאירה בחוץ או לשדך לה טייצ' או כל מכנסיים שתרצו) ובכך הפכנו אותה לחולצה + הקרדיגן מעל (שוב, יכול להיות ז'קט, ווסט וכו'). החלפנו לנעליים בצבע כתום, ניתן לבחור כל נעל שתרצו. תשומת הלב; במקרה זה לנעליים בצבע הקונטרסטי להופעה, אך עם נעל סולידית נמשוך את תשומת הלב לפלג הגוף העליון.
4. השמלמלה כחולצה עם הג'ינס והקרדיגן מונח במראה בריטי קליל וכייפי. תשומת הלב; במקרה זה לנעליים בצבע הקונטרסטי להופעה, אך עם נעל סולידית נמשוך את תשומת הלב לפלג הגוף העליון.

השתמשנו בנעליים כאביזר אופנתי משלים (אקססוריז), וכמו כן גם שידרגנו את משקפי הראייה ללוק שרצינו.טבעת לב אדומה ושעון דומיננטי חתמו את ההופעה, ויצרנו לוק סולידי אך מלא אופי וסגנון אישי. המראה יכול להתאים לכל שעות היממה; מהעבודה ועד ליציאה בערב.

אז מי נגד מי?
דוגמנית; לקוחה מקסימה ששיתפה פעולה והסכימה להצטלם העונה לשם הילה עזרא, נשואה ואמא לשתי בנות, תקציבאית במשרד יחסי ציבור.
שמלמלה, קרדיגן, טבעת, נעליים וג'ינס; twentyfourseven
משקפי ראייה; X-RAY

צילמנו במהלך יום סטיילינג אישי להילה, וכפי שעינייכן רואות לא מדובר בהפקת אופנה אלא בכלים בסיסים ומקצועיים המוענקים לכם. הילה המקסימה צולמה בדיוק כמו שהגיעה ליום סטיילינג האישי שלה, ללא איפור ותסרוקות או פוטושופ! כל אישה יכולה להיות מלאת שיק ולהיראות במיטבה בהתאם לסגנון האישי ולאופי שלה! אז קדימה לעבודה; גשו לארון הבגדים, הוציאו הכל (זה בדיוק בזמן לנקות אותו), והתחילו ליצור לוקים חדשים מבגדים ישנים... בהצלחה!

תודה קטנה וחשובה לצוות של טוונטי פור סבן, על הסבלנות והיחס למרות הברדק וחוסר הנוחות שעשינו לכם בחנות ;)




שילחו את מרקו לחפש את אמא!


שנים הייתי מכורה לנעלי מרקו. שנים! לפני הרבה הרבה שנים... פעם ידעו ב'מרקו' ליצר נעליים יפות, אופנתיות, נוחות ובמידות נורמליות, אך עם השנים הם התחילו להחליק במדרון חלקלק, זנחו את האיכות, יצרו גירסאות מחרידות לנעלי הזנות של ג'וליה רוברטס ב'אישה יפה', ובעיקר הצרו ושינו את מידות הנעליים. מאז אני כבר לא נמנת עם לקוחותיהם (בגלל שהם לא רוצים לייצר 41 של פעם, לא בגללי). השבוע חשפו במרקו את קולקצית הנעליים שלהם לחורף 2011 (בתקווה שמתישהו יגיע אלינו). מכיוון שאינני יכולה למדוד ולחוות באופן אישי, לקחתי 3 פרגיות כוסיות לסשן מדידות, ולצערי האכזבה הייתה רבה; ראשית לקח לנו זמן לאתר נעל בעיצוב נחמד ולא זקן ומיושן, ושחף מעקבי הרצח שמקשטים את מרבית הנעליים (מעצבי מרקו- אתם זוכרים שהלקוחות שלכם מחפשות נעליים לעמוד ולרוץ איתן יום שלם, נכון?). לאחר שנמצאו מספר דגמים שנראו סבבה על המדף, גילינו להפתעתנו שגם על רגל קטנה בעלת קרסול צר המגפונים נראים מ-ח-ר-י-ד ורוב העיצובים יוצרים מראה מאוד מגושם ולא מחמיא לרגל. בנוסף, ניחא ויתרתם על שיק, ניחא ויתרתם על איכות, אבל מה נסגר עם המחיר??? 800 שקלים לנעל שהיא לא שיא השיק, לא ממש איכותית ולא שיא הנוחות זה ממש מוגזם בעיניי. יסלחו לי חבריי, אבל את זה ניתן למצוא בטו גו במחיר הגיוני.

נראה לכם שהמגפון שווה 1000 ש"ח?

ונחתום בנימה חיובית; נעלי הגברים של מרקו בהחלט חמודות. ישנם מספר דגמים מדליקים כמו המגפונים עם האבזמים ושילוב הטקסטורות וכמובן הנעליים הקלאסיות. במרקו מנסים לספח את עדר הגברים אליהם אבל הקולקציה שלהם לא מספיק מגוונת ורחבה, אך בהחלט ישנם ניצנים חיוביים. בעקבות תלונות 3 גברברים שנבחרו בקפידה עלי ידי למדידת הקולקציה, אני ממליצה למרקו לעדכן ולרכך את הסוליות, כי זה היה נראה כאילו דחפו לשלושתם מקל באחוריים כי הם לא יכלו להזיז את כף הרגל כאשר צעדו עם הנעליים.

חוץ מזה הכל מהמם... מי ייתן ועונה הבאה תידבקו בנוסטלגיה חיובית, תייצרו מידות ראויות, עיצובים רעננים ועדכניים ותעניקו מחירים הגיונים לסחורה.


הגירסה המקורית של הכתבה. הכתבה שפורסמה באתר; http://www.makara.co.il/?p=7049


עניין של זמן

כל עסיסית אמורה כבר להכיר את מטושקה בדיזנגוף סנטר. ב'מטושקה' בדרך כלל הכל מסתכם בעניין של מזל ותיזמון; באת ביום טוב- תצאי עם מלא בגדים, ואם תיזמונך לא משו- אז אולי תמצאי איזה פריט אחד נחמד... 'מטושקה' מאגדת מיטב מעצבים פרט לעיצובים המקוריים שלה. החנות היא סוג של שוק עמוס, וצריך המון כוח וסבלנות בשביל לנבור ולמצוא את המציאות השוות. לפני עונה רכשתי שם אוברול מעלף שנחרש כבר מכל כיוון, והעונה לצערי רב הדברים מבוגרים מדי (או אולי לא הייתה לי מספיק סבלנות לנבור...). אבל כשצריך בגדים- צריך בגדים, אז התחדשתי ב-2 עליוניות; האחת שחורה (נו מה עם צבע????) והשנייה אפורה. לשתיהן טוויסט עיצובי נחמד וכל אחת עלתה 199 שקלים- מחיר סבבי לכל הדעות.

נפילת הבד עושה רק טוב והסוגרים המיוחדים עושים את זה קצת אחרת- למרות שזה שחור...

מה אהבתי?
את המגוון האדיר של המכנסיים והג'ינסים וטווח המידות בבגדים היסטרי!


הכיסים עשו לי פאן וכך גם הצווארון! ככה זה שמצלמים בנייד- זה לא יוצא משו... :(

מה לא אהבתי?
ששוב הצבעים מסתכמים באפור, שחור, כחול ונגיעות אדום ושהסטנדים עמוסים לעייפה. החנות לצערי לא מעוצבת בצורה שמעניקה חווית קנייה (למרות השיפור האדיר בחלון הראווה, אך עדיין הדרך ארוכה). התבאסתי לגלות שלא היו הפעם מציאות במחלקת החולצות הקז'ואליות, ומקווה שבעתיד הקרוב (מאוד קרוב) הם יספקו לי עוד אטרקציות מרהיבות כגון האוברול הכה מוצלח.

האוברול האהוב שלי בכתבה במגזין 'את'

בהשראת הספארי...

כפטריות לאחר הגשם צצות להן לפתע חנויות ומעצבות שמנסות להעניק פתרון לנשים דשנות. לאחר ששמעתי רבות, החלטתי לקפוץ לבקר ב- UKA MAE בדיזנגוף סנטר. מדובר בחנות קטנה ומתוקה שמעניקה מגוון די מצומצם של פריטים לנשים עם קימורים- בדיוק כמו הסלונגן שלה: "לחיי החמוקיים". הדבר הראשון שהפריע לי זה שהמבחר אינו גדול (ואין מספיק פריטים) וגם מבחר הסגנונות אינו רחב. הצבע השולט בפריטים הוא השחור, אך ניתן למצוא (קצת מדי) פריטים גם יותר צבעוניים ומעניינים. הסתערתי בכל הכח על הפריטים וקצת התאכזבתי. למה? ובכן, אני חולמת על חצאית עפרון מושלמת כבר זמן מה, ומדדתי חצאית מהממת אבל הגזרה שלה מתאימה רק למי שממש עונה על ההגדרה "מלאה במקומות הנכונים", כיוון שהיא עוטפת את הבטן ומדגישה אותה- והדבר האחרון שאני צריכה זה להדגיש את הביטנית שלי... המשכתי לחולצה מוצלחת ביותר- לבנה עם תוספת בד מנומרת, בעלת גזרה מנצחת שמטשטשת בטן ומטשטשת ישבן- חולצה כיפית כזו להחלפה ביום-יום. לאחר מכן ניכסתי לעצמי טוניקת גלבייה, א-לה החולצה של הבויפרנד, בגוון טרנדי ומדליק (אהה כן וגם פירגנתי אחת מתנה- כדי שלא יגידו שאני אגואיסטית), שמשתלבת עם ג'ינס נהדר. וזהו. לא מצאתי עוד פריט קסום שהלהיב אותי, הפיל אותי מרגליי או נראה מהמם דיו לשמש כחולצה קזואלית מדליקה. אז מה אני אומרת בעצם? אפרט ביתרונות וחסרונות;

מושלמת. חבל שאין אותה בעוד צבעים
חסרונות;
1. זה רק עד מידה 50
2. הרבה פריטים מדגישים איזורים רגישים כגון בטן וישבן- וזה מתאים רק לנשים עם קימורים מוצקים וסקסיים- לא לכאלו שצריכות להסתיר או לטשטש.
3. אין מספיק מגוון- לא בגזרות, לא בסגנונות ולא בצבעים.

נראת לכם משעממת? דמיינו עם ג'ינס, חגורת קאמל או שרשראות אפריקאיות...
יתרונות;
1. איכות!
2. מחירים סבבה לגמרי (חולצה 330 ש"ח לפני 25% הנחה)
3. אווירה אינטימית ויחס מדהים
4. יש פיסים ששווים את המאמץ וההשקעה להיכנס למרכז תל אביב.

אין צורך בדיסקרטיות

בהמשך לשבוע האופנה הנחגג פה בבלוג, אני צדה אחרי אופנה לנשים עסיסיות, כי עד מידה 44 המגוון רחב, אבל ממידה 46 האפשרויות ליצור מלתחה מדליקה, אופנתית ומעניינת- זה כבר עניין הרבה יותר קשה... אז על הסכין היום; אופנת דיסקרט. אם תדפדפו כמה פוסטים לאחור, תגלו שבעונה הקודמת שיבחתי את שמלותיהם ואת ההתקדמות האופנתית, אבל כנראה כמו כל חברת אופנה בארץ, אחרי צעד אחד קדימה- עושים 7 צעדים אחורה! לרגל מסע ההצטיידות במלתחה חדשה, הלכתי לחנות 'דיסקרט' שמחה ולבבית במטרה לעדכן את הארון הפרטי בשלל שמלות נחמדות. עד כאן הכל נהדר, אבל מהרגע שראיתי את חלון הראווה הכל החל להתדרדר. החלון עגמומי ומעוצב בכיעור יתר בגווני חום ובבגדים מג'וייפים. שיננתי בראשי: "אל תסתכלי על הקנקן- אלא על מה שבתוכו". נו שוין, מתברר שגם מה שבתוכו לא משו. דיפדפתי בקולבים, עברתי פריט פריט, האשראי כבר זעק מהארנק שאוציא אותו, אבל גם לאחר 50 דקות לא הצלחתי לשלוף ולו פריט אחד מוצלח. הקולקציה מאופיינת בבגדי דודות, אבל לא דודות קוליות ומהממות אלא הדודות שאין לנו. תאמינו לי, אפילו הדודות לא רוצות ללבוש בגדי דודות כאלו! הבגדים הזכירו לי מאוד את ערוץ 1. לא משנה אם ניסו לעשות משהו טוב- זה לא הצליח, וזה נראה אפרורי ומצ'עמם. מכיוון שהיה זה יום שישי, הייתי נחושה בדעתי למצוא לפחות פריט אחד להתקשט בו לקראת שבת המלכה, ולאחר אין ספור סיבובים (שכללו גם מרדף בלתי פוסק של המוכרת המעצבנת) תפסתי זוג מכנסיים שחורים ופניתי לתא המדידה.

ממש לא משו- וזה עוד הבסט...

המכנסיים ישבו סבבה ואפילו יש להם קטע עיצובי נחמד, הבעיה היא שנראה כאילו לא היה מספיק תקציב לעוד 3 ס"מ בד, והמכנסיים קצרים טיפה (עד פיקת הקרסול בערך). מכיוון שלכל קרסול שלי יש נוכחות על, ועוביו משביח עם הזמן, מכנסיים שמכסים מעט את הנעל מחמיאים לי יותר (ולא רק לי בנות יקרות), אבל מכיוון שלא ניתן לשלוט במאנצ'יס של שופינג, גיהצתי האשראי על המכנסיים הכמעט מושלמים וברחתי אחוזת אימה מהמוכרת הנוראית. אז חבל שבדיסקרט לא השכילו להמשיך ולשדרג את הליין של העונה הקודמת, מי ייתן ועונה הבאה אגהץ שם את כרטיסי ללא סוף. ועכשיו אמרו , א-מ-ן-!. אה, כן, ואם אפשר פרזנטורית אחרת, שקצת יותר הולמת את הקולקציות שלכם, זה גם יהיה נחמד...

הפתעת השבוע

הקנייה שהכי ריגשה אותי והרטיטה את חדרי ליבי היתה קנייה של טוניקה בהדפס זברה. אבל עזבו את הבגד שתמונה לא נראה משו אבל המציאות יושב א-ל-ו-ה-י, הפיס ההיסטרי התגלה לעיניי בטעות, בחנות "לכוסיות בלבד" כמו שאני נוהגת לקרוא לחנויות ההם שאין טעם להיכנס כי ממילא לא ימצא כלום... אז ובכן.. סופרייז! נכנסתי לחנות INN7 שזו חנות שמייבאת ים של מותגים, גם לגברים וגם לנשים, ריפרפתי לי בסטנדים וחיפשתי דברים מיוחדים להפקה הבאה שאני עובדת עליה, כשלפתע ראיתי אותה מרחוק- מתנופפת לה על הקולב וקוראת לי! לא האמנתי למראה עיניי כי אפילו נעליים במידה שלי לא היו להם, כך שלא היו לי כלל תקוות או ציפיות. ונכון שזה נשמע כאילו לא יכול להיות טוב מזה? אז ככה; רוב הפריטים בחנות נעים בטווח ה-1000 ש"ח ואילו הטוניקה המעלפת שלי עלתה פחות מ-400 ש"ח (והיא מהקולקציה החדשה!). אז אחרי שצדתי את ההצלחה (בכל זאת בגד של GESTUZ במידה שלי) גיליתי שקולגה (רזה-רזה, גבוהה-גבוהה, מהממת) לקחה גם את אותה טוניקה. אז אחרי עיפעוף ריסים לכיוונה סיכמנו לעדכן אחת את השנייה מי תלבש אותה ומתי, ואחרי המיני משברון, אצתי רצתי לגהץ (האשראי) ודידיתי לי מאושרת וקורנת על חוויה נעימה, ולצערי חד פעמית.. הכי כיף לגלות בגדים מגניבים במקומות שנדמה לנו שהכל שם של פרגיות...
המסקנה; תעיזו להיכנס ולמצוא הפתעות, להסתכל ואפילו למדוד! אה, כן, ותתעלמנה מכל המבטים בדרך...

חיזרי אליי דורין!!!

דורין פרנקפורט הייתה בעיניי סוג של אלוהים, עוד בתקופה שהייתי צעירה ויפה. מכיתה ז' התחלתי לגהץ את האשראי של אמא שלי אצלה, כי היא סיפקה לי יופי של מכנסיים וג'ינסים בעיקר, והיוותה חלופה נהדרת לחוסר המקומי במידות נדיבות. אהבתי את העובדה שגם אם אני אגהץ 700 ש"ח על ג'ינס הוא; 1. יישב מהמם, 2. הוא יחזיק מעמד כמה שנים טובות. מאז חלפו אי אלו שנים, ועם הזמן דורין זרקה אותי. זו הייתה פרידה קשה וכואבת כשהיא החליטה למתן את עניין המידות הנדיבות, ובמשך השנים האחרונות התמקדה יותר ברזות. כאב לב חד אחז בליבי בכל פעם שהייתי מנסה להידחס בחנות למכנסיים שסירבו לעלות... אמא שלי (שקטנה ממני- במידות לא בגיל!) ממשיכה לפרגן לעצמה בגדים מהגברת, ובאחת הקניות האחרונות החלטתי לנסות את מזלי, ואכן, שיחק לי המזל! אז נכון שלאחר מדידה של כל פריט ופריט בחנות עלו וישבו עליי רק 2 פריטים, אבל עדיין המסע נחתם בהצלחה- כי חזרתי יותר מעשור לאחור, ויש לי מכנסי דורין!!! ואם לא די בכך, מצאתי את שני הפריטים במכירה מיוחדת כך שגם התשלום עליהם היה נדיר (140 ש"ח כ"א!).


אחרי למעלה משש שנים ו-13 זוגות מכנסיים שנמדדו, מצאתי 1 שגם נסגר!!!

אז מה קרה בעשור וקצת האחרונים?
* קו העיצוב הפך בוגר יותר
* המידות קטנו (גג עד מידה 46 בדגמים מסויימים למרות שכאמור ניסים מתרחשים לפעמים...)
ואנצל מעמד זה לבקש ממך דורין מספר דברים;
* גזרות המכנסיים שלך מ-ו-ש-ל-מ-ו-ת!!! פרגני גם לנו (מידה 48 ומעלה) מכנסיים מדהימות, ואנחנו בתמורה נפרגן לך את האשראי שלנו
* אנחנו גם רוצות שמלות ובעיקר חולצות, וחולצותייך הקצרות אינן הולמות אותנו (וגם לא נשים במידה 42-44) או כל אחת עם שאריות הלידה או הבטן שלה...

שמלמלה קסומה שעם מחטב יושבת נהדר, חמודה וורודה שעושה לי טוב על הלב...

בקיצור דורין, אני שולחת לך בקשה מפה- חיזרי אלינו. עצבי לנו דגמים של פעם במידות של פעם- כי גם לנו מגיע!

נו אולי תתבגר כבר ותקשיב???

רציתי. באמת שרציתי לכתוב משהו אחר- אבל כנראה שאבי מלכה נהנה רק כשנכנסים בו וכשהוא לא מרוויח כסף. על מה אני מדברת? על הקולקציה החדשה של מתאים לי, אהה סליחה ML. ובכן, במילה אחת אסכם את העניין; אכזבה! כמה פעמים אפשר לדבר, להסביר, לכתוב על זה? אז למען הסדר הטוב, אתחיל מההתחלה.
נשים גדולות/עסיסיות/ מלאות- יו ניים איט, הם כוח קנייה חזק ופוטנציאלי, שאף אחד מגאוני השוק עוד לא זיהה. אנו מחפשות בנרות בגדים שיהיו אופנתיים, קלילים (גם בעיצוב וגם בבד) ושישבו היטב על קימורינו. עזבו אותי, שאני באופן אישי מוכנה לגהץ את האשראי בלי סוף לכל מי שיספק לי מלתחה הורסת במידה הרסנית, יש לי ים לקוחות שמתחננות שאמצא להן בגדים הולמים- ולא מעניין אותן המחיר. החברה דורשת מכולנו להיראות טוב, ונכון להיום, נשים עסיסיות מסכימות לשלם סכומי עתק כל עוד תקבלנה בגד איכותי ומהמם. עד כאן קפיש? יופי! אז נמשיך.
אבי מלכה זיהה לפני שנים את הפוטנציאל בשוק והחל למתג את מתאים לי כמונופול- רשת הבגדים למידות גדולות. אממה... מלכה איבד את הביצים שלו עם השנים, ובמקום להביא אופנה הוא מציע אוסף בדים לא איכותיים בעליל (ממש זוועה), גזרות לא מחמיאות ועל שיק וסטייל אין בכלל מה לדבר. עונה לאחר עונה ממשיך לשמוע מיסטר מלכה את תחנוני הנשים לבגדים אופנתיים שמחמיאים להן, אך זה כנראה לא מזיז לו, והוא כנראה לא רוצה במיוחד את הכסף שלנו (ויש לנו הרבה- כי לא היה לנו מה לקנות כבר שנים, אז חסכנו...!). במהלך השנים הוא גם החליט לנסות להפוך את המותג לאופנתי יותר, אז מתאים לי הפך ל-ML, אבל בעניין העיצוב והבגדים שכחו להתעדכן...
לאחר שקראתי ושמעתי את כל רשמיי הקולגות שלי על הקולקציה החדשה, התעלמתי מהפרזנטצייה ויצאתי לצוד באנונימיות בגדים שווים. המטרה- להרחיב את המלתחה, במיוחד את מחלקת הבייסיק שלי שנואשת למכנסיים אלגנטיים, שחורים וקלאסיים, לג'ינס נקי מחמיא ולכמה חולצות נחמדות להחלפה ביום-יום. באמת שזנחתי את הרצון לבגדים אופנתיים ומגניבים וביקשתי רק בייסיק.
הטרנדים של חורף 2011 אגב, הם בדיוק מה שאישה עסיסית צריכה; מכנסיים גבוהים שמתרחבים בעדינות מקו הברך ומטה, חולצות האוברסייז המעוצבות לקימורי גוף נשיים, ווסטים מיוחדים, שמלות הפעמון וניחוחות של שנות ה-50 (שמטשטשות יופי יריכיים) ועוד. בקיצור, חלומן הרטוב של העסיסיות הגיע! ובכן, לא ממש.
במתאים לי בחרו כרגיל להתעלם מכל דבר שהוא נשי, מחמיא או אופנתי. מחלקת בייסיק היא דבר נדיר אצלם וטרנדים זה מהם והלאה. הם בחרו לשלב כרגיל עודף פאייטים וקישקושים במקום ליצור קולקציה קלאסית עם נגיעות טרנדים. הם ממשיכים להכחיש לגמרי את גזרות המכנסיים המושלמות לטובת הסקיני והישר (והישר שלהם יושב על עסיסית ברוכת יריכיים בדיוק כמו סקיני, רק פחות צמוד בשוק הרגל...). על חולצות נורמליות- אין בכלל על מה לדבר, שמלות- אין, ווסט אחד "אופנתי ומעלף" כפי שהגדירה המוכרת התגלה כזוועה בשילוב בדים זולים עם ניחוחות אייטיז (ולא הטובים או המגניבים שבהם), או ז'קט קצר מרובע וחסר גזרה שיהפוך כל עסיסית לחבית.
אבל כשאין ברירה קונים את מה שיש, ומה שיש זה ממש לא משו, אז מה בכל זאת?
ג'ינס כחול וג'ינס שחור שמחייבים לבישת טוניקה (כי הם יושבים מחריד באזור המפשעה והישבן) וטייץ שחור חלק כי אין לי סבלנות עדיין לגרביונים.
הג'ינס של מתאים לי. מצד שמאל- איכות התפרים; כך נראה ג'ינס חדש שאפילו עוד לא יצא מהחנות...

לגבי הקולגות ודבריהם;
נכון שכבר אין כח לקטול מדי עונה את הקולקציות של ML כי זה ממש מגוחך ואבסורד, אבל מקצועיותכם מחייבת אתכם להתייחס לקולקציה ולא לקולבים שתלויים על הסטנד. בידיעות אחרונות התפרסמה כתבה ובה תלונות שלא כל המידות מוצגות, ופה חבריי אני חייבת להגיד לכם שהשתיקה יפה. אי אפשר לתלות את כל המידות ובמרבית החנויות בארץ ובעולם תולים דגמים להתרשמות ומבקשים מידה ספציפית מהדגם- אז במקום להתמקד בשטויות, התמקדו במה שחשוב. ומה חשוב? העובדה שלא משנה כמה מידות ML יתלו בחנות, אין אף דגם שנראה טוב על אף אחת.

ועוד נקודה חשובה, בפרזנטציה לאנשי אופנה (נערכת אחת כזו בכל בית אופנה להשקת קולקציות העונה החדשות) שמעתי מעדר הפרגיות שיש כמה דברים נחמדים, ועוד הגדילה לעשות הבלוגרית מירב קאופמן, ומדדה שמלה סגלגלה. ובכן, הבעיה שהייתה היא שמירב (שהיא חברה טובה ואני מאוד אוהבת ומעריכה אותה) היא מידה 36-38 בפלג הגוף התחתון ומידה S בפלג הגוף העליון (לפי מידות קסטרו לא ML) ולא מידה 46-48, ואם זה לא מדליק לאבי מלכה נורה אדומה- אז אני לא יודעת מה כן. אף אישה או נערה שמידתה אינה עולה על מידה 42 לא תיכנס ל-ML, היא תלך לקסטרו, רנואר, גולף או כל רשת אחרת שהיא אופנתית. אז מיסטר מלכה נקלע לבעיה; מחד הוא כנראה מנסה לנכס לעצמו שוק שהוא לא מספיק טוב (כלל לא טוב) בו עם המון המון מתחרים הרבה יותר אטרקטיביים, ומאידך הוא מאבד את קהל לקוחותיו שהיו נאמנות לו שנים אבל שעתה אין הן מוצאות מה לרכוש אצלו. אז במה תבחר? האם תתאפס על עצמך ותשכיל ללמוד מטעויות ותפתיע אותנו בקולקציה מרהיבה או שמע תמשיך לפזול לעבר מידה 42 ומטה ותתרסק?
אני חושבת ש-ML יכולה להיות רשת אופנה שתמלא קופות בעזרת מחלקה קלאסית קבועה, שילוב של מהדורות מוגבלות של בגדים סופר אופנתיים ואף נועזים (לצעירות שמחפשות פתרונות), מחלקה אופנתית שלא נראת כמו אסופת אשפה אלא מושפעת מהטרנדים העולמיים בטוב טעם ועידון מתבקש, וכמובן מחלקת ערב שתכלול שמלות וחצאיות בגזרות קלאסיות ומחמיאות. שילובי צבעים (ולא רק שחור) וכמובן שדרוג מחלקת האקססוריז שלוקה בחוסר טעם ושיק להחריד.

הטייץ של ML. מזל שטייץ הוא רק טייץ...

אבי מלכה, אני פונה אלייך דרך בלוג זה, בבקשה קטנה אך חשובה- פתח את הראש, תעיז, תקשיב ותן לנו לעזור לך. בתור סטייליסטית שמתפרנסת לא מעט בשנים האחרונות מסטיילינג אישי לנשים עסיסיות, אני יודעת מה מחפשים ואני יודעת מה אתה יכול להציע- וזה לא צריך להיות קווים מקבילים, אפשר להיפגש באמצע, וכך כולם ירוויחו מזה- גם אתה וגם אנחנו, הלקוחות.

זה באמת קרייזי!!!

בזמן שכולם קטלו ולירלרו על הקולקציות של מתאים לי וקרייזי לין, החלטתי השנה לשתוק (תודו שזה הישג!!!) אבל רק באופן זמני עד שהקולקציות האמיתיות (ולא השני פיסים בפרזנטציות) יגיעו לחנויות- ואז אומר את דברי. בתור נזקקת לבגדים (כבר שנה שלא הייתי בחו"ל והצטיידתי במלתחה חדשה), יצאתי למסע צייד אחר הבגדים שיככבו במלתחתי העונה. שיכנעתי את עצמי, ימים כלילות, שאין מצב שאני לא מוצאת בגדים בארץ, ושאני חייבת, אבל ח-י-י-ב-ת לחדש את מחלקת הבייסיק לפחות אצלי בארון.השבוע אקריב עצמי למסע לחיפוש בגדים, ואעדכן אתכם במה מתרחש בחנויות למידות עסיסיות...

אז חדורת מוטיבציה והמון חלומות צעדתי בגאווה לקניון היישר אל 'קרייזי ליין'. ובכן, חלומות כבר אמרתי?
בשנייה עליתי ממידה 48 למידה 52 (אולי גברת קרייזי ליין- תפסיקי לשגע אותנו עם המידות המשתנות שלך כל עונה????!!!!), ומכשהבנתי שלביטני הריקה אין כל קשר להעלאת המידה, החל לו מסע החיפושים הקדחתני. מה חיפשתי? הכל; מחולצות ועד שמלות, ז'קטים- כל דבר שיראה טוב ויישב טוב אני לוקחת! באמת, אני כבר לא פיקית כשאני נואשת!

הרי חייבים שמלה קטנה (גדולה) שחורה וקלאסית בארון...

אגב, השלטים זועקים מבצע 2+1 ושלל זקנות העם הפולניות התקבצו לחפש מציאות. בקרייזי ליין- רוסית זו העברית החדשה!!! את עיניי תפסה שמלה שחורה שהייתה תלויה לה בסוף החנות. כמו נץ הצד את טרפו, זינקתי על השמלה והופ לתא מדידה. רכיסה פה, מחטב שם, ודיגמנתי לכל הזקיינלך- מהם פולקעס. קניתי. נקסט. התיאבון נפתח ואני רוצה עוד ועוד ועוד. חולמת לחזור לימים הטובים בהם האשראי גוהץ ללא הפסקה, ואני הסתובבתי עם חיוך על הפנים ושלל שקיות עמוסות כל טוב. ובחזרה למציאות; נברתי בין שלל הקולבים המעוטרים בבגדים בעיקר מחרידים, כאלה שאפילו זקנות לא רוצות, ומה שכבר כן נחמד תפור מבד שנצמד לקיבינימט או בגזרה שהולמת פרגיות ששכחו לאכול... לא התייאשתי והמשכתי לנבור ולנבור עד שמצאתי ספק טוניקה ספק שמלה עם אחלה צבעים ושרוולים כמו שאני אוהבת, ותוך שנייה זה כבר היה עליי. קניתי. נקסט. אחרי חיפושים נואשים נוספים גררתי עצמי לקופה, ותוך מאמצי שיכנוע מצד המוכרת, אספתי בדרך עוד עליונית שחורה נחמדה (בכל זאת 2+1), גיהצתי והלכתי.

סוף סוף קצת צבע!!!

אז מה היה לנו?
* רצון לחדש את הבייסיק; לא מצאתי ולו דגם אחד של מכנסיים נורמליים, שחורים וקלאסים וגם לא ג'ינס ראוי.
* שלל החולצות זועקות שמישהו יציל אותן מעצמן.
* זקנות שקיטרו שזה יקר; חמודות, ביננו, 500 ש"ח לשלושה פריטים זה ממש לא נורא, כל חולצה פקקטה בקסטרו עולה 300 ש"ח, ובטח לא במידות שחיפשתן. אז חדל קמצנות!

הדבר היחיד הנורמלי שמצאתי בשביל לחתום את העסקה- וכמובן שהוא (שוב) שחור!

מה הייתי רוצה שיהיה?
*מחלקת בייסיק של מכנסיים בגזרות מחמיאות ועיצוב קלאסי ונקי
* חצאית מידי קלאסית ישרה בלי תיפורים או אטרקציות מיותרות
* חולצות בייסיק נקיות עם טוויסט עיצובי עדין
* פלטת צבעים מרשימה יותר ומרגשת ולא רק צבעים שגורמים לנו לרצות להתאבד
* בדים שמחמיאים לנשים עם צמיג פה ובטן שם
* שמלות שמותאמות לנשים עם מפתחים, שרוולים וגזרות מחמיאות

מה שהציל את המצב זו המוכרת הצעירה והנחמדה, שעזרה וגם הורידה את הגיל הממוצע בחנות...

מעלה ומורידה, מעלה ומורידה

לפני כחודשיים קיבלתי טלפון מחברה. הבשורה; מרה. העניין; סרטן או בשפת הרופאים 'גידול סרטני'. נחנקתי. רעד היסטרי אחז בגופי אבל בכוחות-על הקפדתי על קול יציב ומחזק; "בקטנה עברנו את פרעה, לא נעבור גם את זה?" סיננתי בכוחות אחרונים והמצאתי תירוץ לניתוק זמני של השיחה (א-לה פיפי טיים) למען אתאושש ואשדר ביטחון וחוזק לפרגית הקטנה שזה עתה קיבלה את ההודעה המחרידה. לקח לי 3 דקות ו2 סיגריות להתאפס על עצמי והתקשרתי חזרה, מעודדת ומבדרת (עד כמה שניתן). היא הסבירה לי שהרופא אמר שאם הייתה עושה את החיסון אז ייתכן ולא היינו במעמד זה היום ובעיקר הרבה אם ואם ואם... זה היה סוג של סטירת לחי מצלצלת. אמא שלי רדפה אחרי שנה וחצי שאלך להתחסן עד שהתייאשה, ואני, אני חיה לי במנטרת "הגוף יודע להתמודד עם עצמו- עזבו אותי מכדורים ורעלים". ובכן, מסתבר שהמנטרה הזו לא משו... מאז אנחנו בשיחות עידוד ובשיחות הכחשה (זה הצד החזק שלי), לא מעלות על שפתינו את שמות המכרים שנפטרו מהמחלה אלא מנסות לנהל שיגרת עידוד מוכחשת כדי לשרוד את הזמן עד לתוצאות הביופסיה הסופית.

ההשראה מגיעה מהמציאות
החלטתי לעשות מעשה. אז נכון שאת חולי הסרטן אני לא אציל (לצערי) אבל אולי אצליח למנוע עתיד כואב ומתסכל מכמה אנשים. אז בתור אחת שעוסקת מרבית הזמן בהעצמה של נשים החלטתי להקים תערוכה קטנה ואינטימית כדי לגרום לנשים להיבדק ולהתחסן ולעשות כל מה שצריך בשביל שלא אקבל עוד טלפון שכזה.
בהתחלה זה התחיל כתערוכה של חזה חשוף עם אפקטי איפור של כריתת שד, זה עבר לקונספט שכל אחת מחזיקה את שדייה ודם נוזל מידיה והסתיים בקונספט שלבסוף גם צולם- נשים שונות מכל הגילאים והמעמדות בבגד ורוד.
כשניקיתי את כל הדרמטיזציה מחיי הבנתי שמה שנשאר זו האמת הפשוטה, הרכה והלא פרובוקטיבית- ולכן בחרתי בקונספט הנקי כל כך אך החזק לא פחות.

בינלאומי...
חודש אוקטובר הוא חודש להגברת המודעות למאבק בסרטן השד- בכל רחבי העולם. החודש יימכרו מוצרים ורודים וכנראה שכמו בכל שנה גם מגדלי עזריאלי יוארו בורוד. ורוד הוא סמל המאבק בסרטן השד והסמל שלו הינו הסרט המקופל (כמו האדום של האיידס). לכן כל אחת מהנשים שצולמו לתערוכה ענדה את השרשרת שמסמלת את המאבק, אבל השרשרת לא הייתה סתם ורודה; היא עטופה בהמון נצנצים, כי האמונה שלי אומרת שגם אם המצב רע יש אור בקצה המנהרה. אז לסיכום; שלא נדע מצרות ושלא נצטרך אור בשום קצה של מנהרה,וזה הזמן ללכת ולהיבדק.

הישראלית המכוערת
הצעד הראשון היה להתקשר לצלמת טל רותם וינברג. ובכן, תוך דקה כבר היתה לי צלמת לפרוייקט ועכשיו נשאר רק למצוא נשים. טל ואנוכי התחלנו בסידרת טלפונים מיילים ואינבוקסים (בפייסבוק) וגייסנו רשימה היסטרית של 40 נשים. ניהלנו יומן לו"ז צילומים מטורף והכל אורגן עד לפרט האחרון.
הגיע יום הצילומים המיוחל ואיתו גם אסמסים של "מאמי אני לא אספיק" או "אוייש שכחתי". משהו בלב שלי נמחץ. וידוי קטן; כעסתי. כעסתי כי היו כמה נשים שידעתי שאם הן היו מקבלות אפילו רק ליפגלוס מתנה הן היו מתייצבות, אבל לתרום משהו לקהילה שמפרנסת אותן- לזה אין להן זמן. זה איכזב אותי לגלות את חוסר האכפתיות כלפי אנשי הצוות שתורמים מזמנם ויושבים בסטודיו ומחכים לשווא. מעניין שאם היינו מצלמים אותן לקמפיין באלפי שקלים הן לא היו שוכחות להתייצב או מינימום היו מודיעות שהן לא מגיעות. אבל נו שויין...

הישראלית היפה
לא שקעתי בכעס רק בזכות זרם הנשים הקסומות שהתייצבו עם חיוך ענקי על הפנים והיו אסירות תודה שכללו אותן בפרוייקט. הרגשו (ואני מרשה לעצמי לכתוב את זה גם בשם טל) אסירות תודה ומאושרות למראה הנשים שהגיעו. נוצר מפגש נשים היסטרי; מפרחות לצפונבוניות, מנשות עסקים להיפיות, מכל קצוות הסקאלה התכנסו מיטב נשות ארצינו לצילומים. אז איפור קליל לפנים, גופייה ורודה ושרשרת והופ ציקצוקי המצלמה נשמעו והבנות התחלפו. הרגשנו מבורכות שכל כך הרבה מדהימות תרמו מזמנן לצילומים ולפרוייקט, וחיזקו את ידינו שאנחנו עושות משהו חשוב וטוב.

סיימנו
אחרי 10 שעות אינטנסיביות, מצאנו את עצמנו, טל ואנוכי, מרוחות במרפסת לסיגריה של אחרי. "איזה פיספוס שלא היה פה צלם וידאו שהסריט את הנשים. זה פשוט מדהים מה שהלך פה" אמרה טל ואני הנהתי בהסכמה בכוחותיי האחרונים. היה תמהיל אנושי מדהים ואנחנו מקוות שהתערוכה מצליחה להעביר קמצוץ מההרגשה הזו.

נזכרו...
למחרת הגיעו טלפונים ומיילים של נשים ששמעו שצילמנו וגם של כאלה ששכחו וש"נורא רוצות" להגיע להצטלם. בחרנו יום צילומים נוסף שגם אליו הרב הבריזו (הפעם כבר לא טרחתי לשאול מה ולמה). צילמנו את הנשים המופלאות שטרחו והתייצבו וסגרנו את התערוכה.

תורידי, תעלי
מיותר לציין שרב הנשים ממש לא שלמות עם עצמן. למרות שצילמנו רק פלג גוף עליון, רשימת בקשות הפוטושופ התארכה בין רגע. תצרי את הידיים, תרימי את החזה, תעלימי את השק שקנאי, אל תשכחי לטפל בשקיות עיניים ומה לא. חלק מהנשים אף דרשו לאשר את התמונות מראש וחלקן פסלו את פרסומן. אחרי שבועיים של ריטושים, שכנועים, וניסיונות סגרנו ביום רביעי את התערוכה הסופית. מי שרצתה- תמונתה צורפה לתערוכה, ומי שלא אהבה- הסרנו את התמונה-הבנו וקיבלנו כל בקשה, במיוחד לנוכח העובדה שגם טל וגם אנוכי לא ממש התעלפנו על התמונות של עצמנו, אבל אתם יודעים- המטרה חשובה כך שגם אם לא מדובר בתמונה הכי טובה שלי, אני שם. אין כעס ואין אכזבה חלילה, יש רק זיכרון של נשים מדהימות שהצטרפו אלינו למאבק וזכרון עוד יותר קסום של מפגש נשים היסטרי. כל אחת מהנשים שהיו יש לה כוח לדחוף הרים- וביחד אני מקווה שנצליח לדחוף את כל הנשים באשר הן, לצאת מהשאננות ולהיבדק.
פייסבוק טיים
אז הרגע הגדול הגיע, וביום חמישי ה-1/10/10 בשעה 00:01 הועלתה התערוכה לפייסבוק. בחרנו לפרסם את התערוכה בפייסבוק כי לדעתנו זהו כלי התקשורת הגדול והחשוב, שמגיע למגוון רחב של נשים, והמטרה שלנו היא להגיע לכל אישה ואישה בישראל. עד כה קיבלנו תגובות מדהימות ומחממות את הלב, ואני מקווה שגם עזרנו להציל חיים או לפחות שד, ומקווה שעתה נשים לא ידחו את הבדיקה למחר אלא ילכו עוד היום.
אז אישה יקרה; תשמרי על החזה שלך!

לתערוכה; http://www.facebook.com/pages/STATUS-MODA/213752768514?v=wall#!/pages/GALASTYLE/90510521236?ref=ts

או חפשו אותנו בשם; GALA'STYLE



נו מתי יגיע החורף?????

די! נמאס לי!!! בעיקרון אני שונאת גם את הקיץ וגם את החורף, אבל אני בעיקר שונאת את הג'וקים של הקיץ ואת הגברים של הקיץ. כן, כן יש דבר כזה גברים של קיץ. אלו אותם מוטציות, בדרך כלל או הומואיות שחשות, או מבוגרים שעובדים בדרך כלל בצביעה או בבניין (בלי הכללות אבל ככה יצא...) שמרשים לעצמם לטייל טופלס ברחובות העיר. מה הבעיה? ובכן... הכל! מעודפי השיער עד לזיעה שמתרוצצת לה במורד הגב הקופיפי ואת השאר תדמיינו לבד כי זה שוב עושה לי בחילה.
אז בסדר, אני מבינה, חם לכם. ולי? לא חם? אז אני מסתובבת טופלס? אצלי אפילו אין שיערות מיותרות (!!!) אבל החברה אוסרת עלינו, המין החזק והיפה, להסתובב טופלס ברחוב. אז למה לקופיפים מותר??? טרנד הטופלס לגברים בשדרות בן גוריון התל אביביות הוא טרנד שיש להשמיד במיידי. אין שום סיבה שבעולם שבד בצורת חולצה לא יספוג את הטפטוף הדוחה של הגברים בזמן שהם מדוושים בשדרה!
ואתם יודעים מה הכי יפה לראות? שלגברים אין בעיות של דימוי גוף; הכרס נשפכת קילומטר לפני הגוף, עודף שיער, צלקות ופצעונים מפה ועד ירושלים- אבל האדון צועד בגאווה טופלס.
אז גברים יקרים, בואו נסכם; אם אתם לא נראים כמו דוגמן חטוב ושזוף עם 90 קוביות בבטן ואתם חלקים כמו תחת של תינוק או מינימום שלומי סרנגה- תלבשו חולצה. כי גם לי חם! אתם יודעים כמה חם זה להיות סטייליסטית שמנה באיסופי בגדים לצילומים שמדדה על עקבים בחמסין של הקיץ???? אז בבקשה, קצת התחשבות. וגם אם אתם עונים על התיאור הנ"ל, תתפשטו אצלי בבית, למה ברחוב??? כמו שאמא שלי אומרת; "כשאת בחוץ תהיי צנועה". נו שויין, לא עבד לה כל כך עניין החינוך....

מסכמת שנה

וואו! זה מה שיש לי להגיד על השנה האחרונה. שנה עמוסה בעליות וירידות, בגעגועים לפעם ובחלומות לעתיד. שנה בה הכרתי המון אנשים- חלקם טובים ומהממים וחלקם זוועה, וזו הייתה בעיקר שנה של למידה וגילוי; דברים על עצמי, על העולם, על אנשים, על התעשייה, על מה אני אוהבת ומה אני שונאת. שנה עמוסה...
הפוסט הזה מוקדש לסגירת תקופה ארוכה ולפתיחת דף חדש בחיים.

לפני כשלוש שנים הקמתי את GALA'STYLE באופן רישמי לאחר שנים של עבודה דרך אנשים וגופים אחרים. חרטתי על ליבי שהעסק שלי יוקדש כולו לעשייה טובה ולשימוח אנשים. בחרתי להתמקד בליווי אישי ובמגע ישיר עם לקוחותיי אם בסטיילינג אישי או בקבוצות קטנות ואם באיפור. אחרי תקופה כאובה בחיי הפרטיים החלטתי שזו הדרך היחידה שלי לשרוד- לחיות דרך השמחות של החיים.
זו הייתה תקופה של ניסוי וטעייה; כמה לחשוף, מה לחשוף, מה לומר ומתי לשתוק. שלוש שנים של מלחמה חברתית-תקשורתית גדולה במטרה לשנות את מידות הבגדים בחנויות, מלחמה על דעת קהל ועל עקרונות חשובים.
אז הקמתי את העסק שכלל תחילה אותי (ואת האמא הכי מהממת בעולם שטורטרה לכל עבר), ולאט לאט הצטרפו עוד אנשים קסומים לחגיגה. מאז ועד היום צעדו במדרגות GALA'STYLE המון אנשים שהיו (וחלקם עדיין הינם) השותפים לדרך, וזה הזמן לומר חן חן;
למשפוחה שלי שספגה מטחי ביקורות מכל כיוון, לנתנאל וקנין שסטיילסט את גברי ישראל בשמנו, לרפאל קינן שמעצב ללקוחותינו את השיער, לטליה לוין אשת הסוד העוזרת האישית והמזכירה בזמנים לחוצים :), למאפרות שלי המהממות, לרונאן קפלן-הפנר איטל בציר-אלשיך ויוספה ברק על הייעוץ התקשורתי, לעיתונאים ועיתונאיות על הפרגון והקטילה, לקולגות- גם אלה שפירגנו וגם אלה שליכלכו, לרו"ח הנהדר שלנו שנשמתו יוצאת כל פעם מחדש (אוטוטו כיפור- ואז תקבל גם סליחה :)), לכל הארגונים והעסקים שפתחו בפנינו את הדלת ושיתפו פעולה, לצלמים טל רותם זיו שדה וליאת אלדר, לווילד- קאופמן שעזרו לנו ליצור אתר מרהיב, לאלעד רייכנברג, מיטל שרעבי, קורן דור, ובעיקר ללקוחות ה-מ-ד-ה-י-מ-ו-ת שבזכותן גדלנו בצורה היסטרית בשלוש שנים האחרונות. ואחרונות חביבות לכל אותן נשות סוד קסומות שהיו שם גם ברגעים הקשים לעודד, לחזק ולתמוך ובעיקר היו השפני ניסיון לכל קונספט חדש.
תודה לכל האנשים הקסומים שעזרו לי להיזכר שיש גם טוב בעולם, ותודה גם לאלו ששמו רגליים וזרקו סכניים שהזכירו לי שאסור לנוח על זרי הדפנה.

GALA'STYLE הוא שם נרדף לסטיילינג ומותג יוקרתי בזכות כולכם. אז תודה שעזרתם לי ליצור דבר כה קסום ומיוחד ומי ייתן וגם השנה נוכל להעניק שמחה ואושר ברגעים החשובים בחיים, שנגדל ביחד ונפרגן אחד לשני ושנתראה פה גם בשנה הבאה מחוייכים, מאושרים ומלאי סטייל!

גאלה


למות עליה (וממנה)...

טוב אתם כבר מכירים אותי, אני קשה, אני ביקורתית, ואני שונאת אבל ש-ו-נ-א-ת שאני לא יכולה למצוא בגדים מעלפים בארץ. אז אחרי שטרנד המלאות עשה שמות בכותרות, צצות להן אפשרויות אופנתיות לגדולות שביננו כמו פטריות לאחר הגשם. רוב הפטריות מתגלות כרקובות ומצחינות אבל מדי פעם נגלת לעיניי פטריה איכותית. חוץ מבורדו שעושה מלאכתה נאמנה ומספקת לנו בגדים כבר כמה שנים, הרימה את הכפפה גברת צעירה העונה לשם אפרת לוי בג'ה, שהחלה לייבא פריטים אופנתיים מחו"ל במידות גדולות.



גברת אפרת לוי-בג'ה מתענגת על סחורתה



אני במדידות קדחתניות...

בהתחלה הייתי סקפטית, כרגיל, אבל מביקור קצר בבוטיק שלה גיליתי הפתעות נהדרות. לגברת לוי-בג'ה אין הרבה דגמים, אך כל דגם שהיא מביאה נבחר בקפידה ובדקדקנות מתוך היכרותה עם חסכי השוק. הבוטיק גדוש בכל טוב, החל מתכשיטים מעוצבים, קרמים מפנקים מייד אין ויקטוריה סיקרט ועד סטנד הבגדים המדליקים. אז לאחר שמדדתי, התלבטתי ושוב מדדתי ושוב התלבטתי, התחדשתי בחולצה מדליקה ומהממת, שמאז אני חורשת עליה.
המחירים לכשעצמם לא זולים, אבל אפרת מפנקת בהנחות שהופכות את המוצרים לנגישים. החולצה שלי עלתה במקור 490 ש"ח ולאחר הנחה חוייב כרטיס הפלסטיק שלי ב-350 שקלים כולל זוג עגילים. שווה ביקור!
והרכישה, ששווה למות בשבילה;




עובדים עלינו בעיניים וגונבים לנו את הפרנסה

אני מזועזעת, נגעלת ונחרדת מ"עולם התקשורת" שלנו. חוסר הכבוד למקצוע, לקולגות, הצפצוף הבוטה על כללי האתיקה. על מה אני פאקינג מדברת, תהיתם? ובכן, כולכם כבר יודעים שאני כותבת מזה שנים (מהיותי ביצית בערך) ומכיוון שרב השנים עבדתי במגזין פרטי, לא נחשפתי לכל החרא המבעבע של התעשייה. נהנתי לי במושבי הקט, עסקתי בדבר שאני אוהבת, והקפדתי כמו סרגל- להיות ישרה ונאמנה עם קוראיי. כשגדלתי ונחשפתי "לעולם האמיתי" גיליתי עולם מלא אינטרסים מגעילים. נכון, בוודאי תגידו לעצמכם כעת שעולם כמנהגו נוהג- ואינטרסים יש בכל מקום, וזה אחלה ונהדר כל זמן שאינטרסים אלו לא פוגעים באנשים ובפרנסתם.
נפגשתי עם חברה טובה לקפה (טוב נו, דיאט קוק) וקיסקסנו על הא ודה עד שהיא סיפרה לי כי פוטרה היום מעבודתה. הבחורה, עיתונאית מזה שנים רבות, כותבת (או יותר נכון כתבה) באתר אינטרנט ידוע. הגברת קיבלה מייל מעורך האתר המסביר כי הוא נאלץ לסיים את ההתקשרות ביניהם כיוון שאינו זקוק עוד לשירותיה. עד כאן- הכל טוב. אממה, החמוד ציין כי אינו זקוק לשירותיה כיוון שסגר דילים עם משרדי יחסי ציבור שישלמו לו עבור כל ידיעה או אייטם שיפרסם תחת שם כתב שלו. באמת???
מצב העיתונאים בארץ גם ככה עגום- המשכורות הינן משכורות רעב, לרוב העיתונאים אין זכויות כיוון שהם הוגלו לקטגוריית הפרילאנסים, ועכשיו גם את המעט פרנסה המסכנה גונבים היחצנים?!
עורך האתר הציע לחברתי לכתוב בנושאים אחרים בתשלום עתק של 0 שקלים לכתבה. ולא, לא טעיתי- 0 שקלים לכתבה!
עוד ראוי לציין שבניגוד לחוק אין שום סימן או איזכור שהכתבות המשולמות אותן מעלה העורך לאתר הינן מדור פרסומי, אלא עוד כתוב קרדיט מערכת!
תופעת היחצנים שהופכים לעיתונאים, סטייליסטים, צלמים ומה לא תקפה את התעשייה כחיידק טורף המאיים להשמיד כל אתיקה שהיא. משרדי יחסי ציבור סגרו כבר מזמן דילים עם עיתונאים אם זה לגבי כתבות בתשלום ואם לגבי הפקות שמשרדי היח"צ מארגנים ללקוחותיהן- ואילו העיתונאים מפרסמים אותם. על מנת שלא יראה חשוד, מתחת לצילומים מופיעים קרדיטים לצלם, לסטייליסט, למאפר ולמעצב השיער, אך מבדיקה קצרה מגלים כי כל אחד מהתפקידים אוייש על ידי תקציבאית יח"צ מהמשרד שמשרת את הלקוחות המצולמים.
אז אני שואלת מה הגבול? היחצנים גונבים כסף מסטייליסטים, מצלמים, ממאפרים, ממעצבי שיער ומעיתונאים.
לימודי יחסי ציבור הם אינם לימודי עיתונאות או סטיילינג. הכיצד לא קמה עמותת העיתונאים וממגרת את המגיפה?
כיצד אנשים יכולים לקרוא לעצמם עיתונאים כאשר הם מקבלים תשלום מיחצנים לפרסום כתבה?
גם אני כעיתונאית וכסטייליסטית נעזרת במשרדי יחסי ציבור בעבודתי; אני נעזרת בתמונות של לקוחותיהם, הם מיידעים אותי על לקוחות חדשים שלהם ומעדכנים אותי בחומרים. עם זאת, כל מה שאני מחליטה לפרסם נכון לשיקולי ולמוחי הבריא- ולא פעם חטפתי צעקות מיחצנים כאשר פירסמתי משהו שלילי על מוצר שהם מקדמים או שהחלטתי לא לפרסם כלל. מעולם לא פירסמתי כתבה שיחצן שלח לי בתמורה לתשלום. אני חושבת שראוי וכדאי לכל אחד להתמקד בתפקיד שלו, לכבד את האחר ובמיוחד לכבד את הקוראים- כי בסופו של יום אותם אתרים שסוגרים דילים עם היחצנים מזלזלים בקוראים שלהם, ובדיוק כמו מי שמשחק באש- גם הם בסוף ישרפו.
ולסיום, "עיתונאים" יקרים- התביישו לכם! אני מקווה (ואני כותבת זאת כקוראת ולא כ"קולגה") שקריירת העיתונות שלכם תסתיים בהקדם.

* למען שמם הטוב (?) של משרדי יחסי הציבור; מדובר בארבעה משרדים ספציפים שאני נתקלתי בדילים שהם סוגרים. אין במטרת פוסט זה להכפיש או לפגוע באף אחד, אלא להאיר את עיניהם של הקוראים שמוזנים במידע כוזב- כגון כתבה מפרגנת שבסופו של יום היא מודעה שנרכשה בתשלום.