מפרגנת (כן, כן, גם זה קורה לפעמים...)

כל מי שמכיר אותי יודע שמדי 6 חודשים אני אורזת את עצמי ומתעופפת למנהטן לשופינג רצחני. לצערי עברו חלפו 6 חודשים ומצאתי את עצמי נאבקת למצוא זמן להתחפף להרכבת המלתחה העונתית. אחרי שבפעם האחרונה טסתי ל-3 ימים (כולל הטיסות) מה שהשאיר לי בקושי 24 שעות לקניות, החלטתי להתאבזר במצרך הכי נדיר עבורי- סבלנות, ולנסות להסתדר עם הבגדים פה, עד שאמצא מספיק זמן שיאפשר לי להתפנק... מכיוון שמצוקת הבגדים בארוני חוגגת, התחלתי לחפש אחר מציאות שיתאימו לחמוקיי ויהיו אופנתיים, והמציאות ובכן... יותר יקר מבמנהטן, אבל יחסית לישראל- מחיר סביר לכל כיס וגם אחלה בדים לשם שינוי. טוב לדעת שמישהו הקשיב והפנים ברשתות הישראליות... אז שטפו את העיניים ברכישות החדשות של הבולמוס שמלות האחרון שהיה לי ביום שישי;

הראשונה בחבורה היא השמלה הכי פחות מעניינת- שמלה יומיומית
שיושבת נהדר על הגוף ומטשטשת את
כל מה שצריך.
אגב מידה 5 שלהם זה 48 בעברית...
דיסקרט 400 שקלים

שמלה קייצית מהממת
דומה מאוד לשמלה שרכשתי שנה שעברה בניו יורק ב-12 דולר...
גם היא של דיסקרט
300 שקלים

ורכישה אחרונה מדיסקרט
עולה 300 שקלים

הכי כיף היה לגלות
שיש להם עכשיו מבצע של 2+1
אז ב- 700 שקלים יצאתי עם 3 שמלות
שזה מגניב יחסית לישראל
ומה שעוד יותר מגניב- זה שמצאתי את המידה שלי...

ולקינוח....
שמלת ערב של גולברי
שלצערי עשו אותה רק בשחור
מתפללת שיעשו אותה גם בצבעי קיץ כייפים...
מידה 46 שלהם זה 48
היא עלתה לי 350 או 400...



השמנים נולדו כדי שהרזים ימצאו את הבטחון העצמי שלהם

צפיתי אתמול בתוכנית 'מה אתם הייתם עושים' של חיים הכט והם יצרו שם סיטואציה שבה 3 נערות (2 רזות 1 מלאה) עומדות בסופר והרזות משליכות "חיצי אהבה" בנושא המשקל של השלישית. היה לי דז'ה וו קטן- גם אני נזכרתי בכל "החברות" שרוצות שאני ארזה כי אכפת להן ממני... אז כמו שאתן בוודאי יודעות- לא רזיתי, גם לא שאפתי לזה. בזמן שהחברה ניסתה לדחוף אותי לדיאטה- אני דחפתי אותם החוצה מחיי. מחליא אותי כל הקטע הזה של להתייחס אל בן אדם לפי משקלו ועוד יותר מקומם אותי שהפכו אותנו לגימיק. כי מי קבע שבמידתי הגבוהה אסור לי להנות מהחיים???

ניצחון החיים

התקשורת מציגה גם בפרסומות וגם בכתבות- את המנצחים- אלו שהשילו ממשקלם 40 קילו ועכשיו התחילו לחיות -אז רגע, מה אני- מתה??? בעוד שאת ה"מנצחים" רוממו על כס מלכות בתקשורת, הם התעלמו לגמרי מהסיפורים של נשים שירדו עשרות קילוגרמים ושהפכו לאומללות. יש לי מכרה כזו. היא הייתה בערך במידתי וכיום היא במידה 38. היא אומללה!!! כל החיים אמרו לה שכשהיא תהיה רזה היא תהיה מאושרת, ועכשיו כשרזתה- היא לא קיבלה את האושר. השדים שלה עדיין איתה, גם הפחדים והחששות לא עזבו, החיים לא השתנו- והכל נשאר אותו הדבר חוץ ממשקלה. האם החברה מוכנה לקחת אחריות על דבריה- שכשנרזה הכל יהיה טוב יותר??? לא נראה לי... אז מספיק לסבן אותנו בשקרים!

מאיימת על האנושות במשקלי הקל

יש לי חברה טובה שהיא מידה מעליי והיא מבואסת מהחיים. כל מילה שנייה שלה- זה בא לי להיות רזה, וכשאני אומרת לה שלי זה ממש לא אישיו היא תוקעת בי את מבטי ה"מה את משחקת אותה?!". את המבט הזה אני חוטפת בערך 750 פעמים ביום מכל מיני סוגים של אנשים ואת האמת, שאני לא מבינה את זה; אסור לי להרגיש בנוח? זה באמת כל כך מאיים על האנושות שאין לי בעיה עם כל גרם שומן שמקשט את גופי? או שמע מה שמאיים זה שאני לא מוכנה להיכנע ללחץ החברתי? אני לא מתכננת להיות דוגמנית ותודה רבה גם הבריאות שלי אחלה- אז אני לא רואה כל סיבה לענות את עצמי באיזו דיאטה טיפשית בשביל שהחברה תהיה מרוצה.

אנשים רבים (משני המינים) מוצאים אותי מאוד מאיימת; פתאום באה פרגית במידה 48 (הייתי רושמת לכם את המשקל שלי אבל לא נשקלתי מכיתה ח' אז...) עם ביטחון עצמי ושמלה שחושפת רגליים עבות, זרועות פלפל-מלח מבורכות, ציצי (שרופד קשות בכריות סיליקון- כי חייבים קצת פרופורציה בגוף...) וישבן בגודל גן ציבורי- וכולם נלחצים. למה? זה משגע אותי! אתם באמת צריכים שאני אמרר בבכי על מר גורלי כדי שתרגישו טוב עם עצמכם??? אני לא חושבת שמר גורלי, ואני בהחלט לא אמרר על כך בבכי- כי זה ימרח לי את המסקרה- אבל אני כן חושבת שתרדו לי מהמשקל, ותפסיקו לחפש את הביטחון העצמי שלכם בחוסר ביטחון של אחרים. עמדו מול המראה- תבחנו טוב טוב את מה שמשתקף ממנה- ותלמדו לאהוב את זה- אז, ואני מבטיחה לכם, החיים שלכם יהיו טובים ויפים יותר! וכן, אני לוקחת אחריות על דבריי בניגוד לחברה...


התמונה משמאל; צולמה באירוע יח"צ לגלריה של הארץ, צילום: טלי שני

התמונה מימין; צולמה ע"י מירי דוידוביץ' שנייה אחרי שאמרו לי "יש לך פנים מהממות אבל את חייבת לרזות"...

גם נשים עובדות יכולות להראות טוב?

בבוקר שרבי למדי גורדתי בשפכטל ממיטתי הענוגה למען אדדה וארחיק עד חולון סיטי להשקת הקולקצייה של גברת סיגל דקל. כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, מירמרתי כל הדרך על העובדה שבוקר, מוקדם, חולון, רחוק, שגעת, צריך לחייך, להיות קומוניקטיבית ועל מה לא. אבל כיאה לילדה טובה התייצבתי ונכנסתי למשרדי גברת דקל בחיוך רחב (אמנם חיוך 9 בבוקר אבל חיוך זה חיוך!). היו ארבעה אנשים שגרמו לי להתעורר והפכו את בוקרי האפרפר והממורמר לבוקר ורוד של כיף- על כן הם כולם קיבלו קולב ורוד- משמע הלוקים שגרמו לאורגזמה!

הראשונה היא גברת דקל בכבודה ובעצמה, שגם אחרי שנים היא עושה בי"ס לתעשייה ומוכיחה שיש דבר כזה מעצבת אופנה כחול לבן. היא הציגה קולקציה לאישה העובדת- ניתן להרחיב רבות ולהתדיין אם הגזרה הזו מחמיאה או זו לא, אבל כל בגד וכל פריט מעוצב, ייחודי ומרנין. אם הייתי פרגית קלילה הייתי נדחסת בכיף לקולקציה החדשה שמלאה בסטייל ושיק. כן הייתי שמחה אם היא הייתה מרחיבה את סקאלת הצבעים, אבל בהחלט כל הכוסיות מוזמנות להסתער!



הפרגית השנייה שדפקה הופעה הולמת היא היחצנית שחף סגל.
בניגוד להריוניות רבות שעוטות על עצמן שקים דוחים
סגל הראתה לכולם שאישה בהיריון היא אישה סקסית בטירוף.
שמלה מדליקה שאובזרה במושקוף א-לה אני אינטיליגנטית,
וגרביון שמכסה נימים נראתה קורנת וזוהרת
ולרגע גרמה לי לרצות להיכנס להיריון.
חזקי את הבלונד- נראת נהדר!


הפרגית השלישית היא הבלוגרית הידועה גיברת קאופמן. הילדה התאבזרה במראה כייפי שכלל חצאית ג'ינס של קסטרו, חולצת נאוטיקה סופר טרנדית
וזקט ורוד בדיוק כמו שאני אוהבת- וכשאני רואה ורוד החיים שלי
הופכים לטובים יותר בן רגע! כמובן שהמושקוף נגד הסאן,
שרשר הוינטאג' המעלף, נעלי 3 הנקישות האדומות ותיק הדובדבנים
חתמו את ההופעה ששווה להתעלף עליה.


והפרגית האחרונה הוא בעצם פרג,
האיש שלעולם לא מאכזב, הסטייליסט והעיתונאי
גיא סילברמן שלראות אותו על הבוקר
זה כמו לקום בצהריים ולמלא את הריאות
באוויר הרים צלול כיין.
הגבר היחיד שהצליח לגרום אפילו לטייצ להראות נהדר עליו,
התהדר כהרגלו בלוק נונשלנטי של
'קמתי לפני דקה וזרקתי על עצמי טי שירט'
ויצא פאאאאבילס!!!
חבל לתאר ולהגדיר כי זה רק יהרוס.
שמחה בעיניים!

מיומנה של סטייליסטית...

ביום האישה הבינלאומי העברתי הרצאת הכנה לקיץ- טרנדים שונים ושילובם במלתחה. 50 נשים מכל הגילאים נעצו בי מבטים שצמאים לבשורה חדשנית- כאילו הייתי המשיח. לאחר ההרצאה ניגשו אליי לא מעט מהנשים וביקשו שאמצא קונספט בו אוכל לייעץ להן בזמן קצר, לא בביתן ("את יודעת, הילדים, הרעש, חמותי"...) ובעלות נמוכה. בעקבות הבקשות החלטתי להעניק שעות ייעוץ אישיות בחנות הבגדים בורדו, כיוון ששם אני יכולה לעבוד עם כל אישה בכל גיל ובכל משקל. במשך תקופה ארוכה קיבלתי פניות מרשתות אופנה ליצור ימים שכאלה- וחששתי מאוד. כל לקוחה שלי יודעת שאני נמנעת בכל כוחי מלשווק חברה או מותג, ומקפידה להעניק כלים וטיפים להתמודדות עם נתוני הגוף ויצירת מראות מחמיאים בהתאם לגוף ולאופי ולא בהתאם לסחורה בחנות. אין לי שום רצון להפוך למוכרת בגדים או למגדילת מכירות למותג זה או אחר. לבסוף שוכנעתי, ובשמיני באפריל קיימתי יום מרוכז בחנות, אליו נרשמו הנשים- ולכל אחת הענקתי שעה מלאת טיפים ותשומת לב. באותו היום נחשפתי לטווח גילאים רחב שנע בין 19 ל- 50. זו הייתה חוויה מטורפת שהסתיימה בחיבוק ונשיקה מדי שעה, חוץ משעה אחת שכמעט הסתיימה בסטירה; בין הלקוחות הייתה אישה מבוגרת, שמרגע הגעתה למפגש קטעה אותי בתחילת כל משפט, זירזה אותי ובעיקרון- גרמה לי לטרפת לא קטנה. לא הבנתי מה הפאקינג סטורי שלה (ובנס הצלחתי להמשיך לחייך ולתפקד) עד שציפור קטנה לחשה לי שהיא בעצם חומדת את משרתי. שאר הנשים הטו אוזן ולגמו טריקים ומראות חדשים ששיבחו את קיומן והרגשתן (אני מקווה). מאז עבר כמעט חודש ונוספו לרשימת חבריי המצומצמת עוד 2 נשים מדליקות ועוד 3 חברות פייסבוק :). במהלך היום הוטרדתי לא פעם ולא פעמיים על ידי לקוחות החנות שניסו לגנוב את תשומת ליבי לטובתן וזכו לתגובת המתעלמת מתאכזרת שלי (רוצות יחס- תקנו שעה!!!). אז אחרי שהוכחתי לעצמי שלא משנה מה- אני לא נופלת למלכודת 'המוכרת של' הסכמתי לקיים עוד יום מרוכז- רק שהיום הפך ליומיים והדרישה לעוד כבר נשלחה לי למייל... אז בשני ימי חמישי הקרובים, 6/5 ו- 13/5 אקיים שעות ייעוץ אישיות בעלו מגוחכ של 150 שקלים. בשעה אני מתרכזת כאמור בכלים וטיפים, הגשמת חלומות ("יואו איך בא לי שמלה- לא לבשתי אחת מגיל 11") ובעיקר בשיפור ההרגשה והבטחון העצמי. מקווה שהפעם לא תפתיע אותי חומדת קטנה ושהיום יעבור בשלום... ולגבי החומדת; היא פנתה לחנות נוספת למען שיריון התואר סטייליסטית ושוב- נענתה בטריקת דלת לפייס. אז גברת יקרה, לפני שאת משייכת לעצמך תארים כאלה ואחרים- בשביל להיות סטייליסטית, בדיוק כמו עו"ד או רופאה, יש ללמוד, להתמקצע והכי חשוב, דבר ראשון- להסתכל במראה...