פנינה חוגגת והסלבס מנחסים לה

את הפוסט האחרון לשנת 2013 החלטתי להקדיש לאישה והבלונד, פנינה רוזנבלום. היא אושייה ואשת עסקים שחגה יומולדת וכינסה את מיטב סלבריטאי ארצנו להשיק כוסית, ולזכותה יאמר כי היא אישה חזקה, יפה, יזמית נהדרת ומהווה מודל נשי מוצלח. למה? כי היא מתחזקת בסטייל קריירה של שנים ארוכות, לא מפחדת מביקורות ואגואים, מתנהלת בחינניות בעולם מלא רפש ופוליטיקות, ומצליחה כמעט תמיד לייצר כותרות חיוביות (במיוחד בשנים האחרונות).
פנינה הגיעה לחגיגת יום ההולדת לבושה בשמלה לבנה שעוצבה במיוחד עבורה על ידי מעצב האופנה דני מזרחי. האמת? שאפו. היא חשפה רגליים וסגרה מחשוף, הרעיפה הרבה גלאם ומשוויצה בגופה המעוצב ובשיערה השופע. הייתי מרגיעה קצת את האיפור, אבל פנינה זו פנינה- והאיפור הכבד עם 50 טונות הפודרה מתחת לעינייים- זו היא וזה כבר חלק מהמותג שלה.
 
 
בניגוד לפנינה, נדמה כי העסקנים והידוענים שהגיעו לחגוג לא טרחו להסתכל במראה בטרם היציאה מהבית, והמחזות היו קשים מנשוא, גם במחלקת הגברים וגם במחלקת הנשים.
 
דליה איציק:
מה אומר לכן? היא נראת רע. האיפור קטסטרופה והבגדים- אללה יוסטור! גברת דליה איציק היקרה, אני מאחלת שבשנה האזרחית החדשה תגלי את החבר החדש הכי טוב שלך- מעצב האופנה רונן חן. יש לו קולקציה שנתפרה במיוחד עבורך; קלאסית עם טוויסט שיקי ומיוחד שתעניק לך תמיד מראה הולם ואופנתי. אמצי אותו אל ליבך ואל ארונך. במקרה הזה הייתי ממליצה לך לבחור בשמלה המהממת הזו במקום בסחבות שבחרת. אל תיפגעי- תאמצי!
 
מורן אטיאס:
היא אמורה להביא ניחוחות קסומים של גלאם מחו"ל לא? היא הפציעה בלוק משעמם שגרם לי לפהק 5 פעמים ברציפות. למה ככה??? מה עם קצת צבע או בגד נורמלי? השילוב של המגפיים והכפפות עושה רק לי אסוציאציה של סאדו? לך יקירה הייתי ממליצה לאמץ (ועל הדרך גם לתמוך בעיצוב ישראלי ולפרגן) ל- ISIDORA ANNE של המעצבת ליטל אלקלעי. יש לה קולקציה בדיוק בשבילך לאירועים שכאלה; אופנתית ועל זמנית עם קורטוב של טרנדים וגזרות נהדרות שמעניקות טוטאל לוק של "זרקתי על עצמי משהו ואני נראת נהדר". אם התחשק לך מראה נונשלנטי ולא מתאמץ הייתי ממליצה לך על השמלה הכחולה עם הכפתורים המיוחדים בגב, מצרפת לה חגורה קטנה במותניים וקלאץ.

 

 
אסף הרץ:
אמ... במילה אחת פשוט לא!!! זה נראה רע רע רע ואין שום סיבה ביקום להתלבש כך! כיום יש לא מעט היצע נהדר לגברים, לכן אסף יקר, ממליצה לך לזרוק את כל מה ששוכב לך בארון ולהעמיס את הקולקציה הנוכחית בסליו. הקולקציה הנוכחית שלהם היא בדיוק עבורך: קלילה, שיקית, מתאימה לגבר- גבר. לאירוע הספציפי הזה הייתי מצפה ממך פשוט לא להתאמץ ולהעתיק אחד לאחד את הלוק הספציפי הזה מהקטלוג. לבחור ז'קט במידה שלך (ולהשאיר לסבא את הז'קט שלו- בכל זאת חורף, שלא יהיה לו קר), לשלב מכנסיים שעוד לא פגשו את מכונת הכביסה 50,000 פעם, עם טי שירט פשוטה ומדליקה פלאס קרדיגן קולי. טוטאל לוק מנצח. זה בסדר לא לדעת להתלבש, בדיוק בשביל זה מייצרים קטלוגים- תעתיק!!!
 
 
קובי פרץ:
קובי, קובי, קובי. מה עניינים? אתה עייף אה? אז זהו, שזה לא מעניין! הלוק יבש, מצ'עמם, חסר כל מעוף ונראה פשוט לא טוב. עזוב אותך אם זה ממותג או לא- זה לא מעניין ולא רלוונטי. אני ממליצה: מה שטוב לאנחל בונני- טוב לקובי פרץ. וכדאי שתשב כי זו הפתעת השנה- אני ממליצה לך דווקא את הלוק שהוא הכי 180 מעלות אלייך והכי לא שופוני וממותג, את הלוק של זיפ. כן, כן- זיפ. ג'ינס כמו שאתה אוהב- יש. חולצה וי כמו שהז'אנר אוהב- יש. מעיל נורמלי ועדכני יותר מז'קט הג'ינס העתיק שלך- יש. בקיצור- תתפשט ותחליף, ואת הבגדים שהורדת תתרום. סגור?


תמונות מהאירוע: אסף לב. תמונות מעצבים: יח"צ

לחשוב מחוץ לקופסא

כל מי שמכיר ויודע איך הראש שלי פועל, יודע שהכאוס הוא עצום. מיליארד רעיונות מציפים אותי בכל רגע נתון, וכשהייתי צריכה להחליט על עיצוב ביה"ס לסטיילינג, הבלאגן רק גדל והתעצם. פניתי למספר מעצבים ואדריכלים, אבל בסוף, גם מחוסר תקציב וגם מחוסר התאמה, נותרתי לבד במערכה. ליווה אותי אדריכל שנבחר (בכל זאת אישורים ובירוקרטיות), אבל צוות ההנהלה חרץ את הדין וקבע שאני אעצב לבד את שטח ביה"ס.
אחרי תקופה ארוכה (הייתי צריכה להפנים ולתת לדברים ולחוויות "לשקוע" למקומן), החלטתי לשתף אתכן בתהליך המורכב אך המדהים והמספק שעברתי, עם הדבר הזה שנשמע כל כך פשוט אבל כל כך מורכב- עיצוב חלל בית הספר לסטיילינג בדיזנגוף סנטר. 
 
הוויז'ן
דבר אחד היה לי ברור, אני רוצה לשקף את העובדה שסטיילינג זה תחום אומנותי ויצירתי שאין בו תבניות, אין בו נכון או לא נכון, הכל נכון והכל מותר, צריך רק לחשוב איך. רציתי שהתלמידים שיכנסו לביה"ס ירגישו שמגרים ומעוררים את המוח שלהם. סירבתי בכל תוקף ליצור מראה "בית ספרי" של כסאות ושולחנות, משהו מקובע, צפוי וידוע מראש. רציתי ליצור חלל מלא השראה שיצליח גם להכיל את כל הציוד מבלי להיראות מחסן או חדר עבודה.
הרעיון היה ליצור 'אופן- ספייס' אחד וגדול בניגוד לעצת המעצבים לחלק אותו, ולבנות את כולו באופן מודולרי שמשתנה משיעור לשיעור בהתאם לצרכים; פעם כיתת לימוד, פעם סטודיו ופעם חלל למדידות אופנתיות.
 
הצצה מפתיעה לעולם יצירתי ושונה
 
 
ואז התחלנו לעבוד
האתגר הראשון שניצב בפניי היה המבנה עצמו. נדרשנו לשבור קיר אחד ולבנות קיר אחר, להעביר את כל החשמלים ומזגנים לנקודה אחת (זה נשמע כל כך פשוט שכותבים את זה אבל מסתבר שמדובר בהרבה הרבה הרבה עבודה), חידוש תקרה כמובן אחרי כל ההרס והבלאגן, וזה עוד לפני שהגענו לשלב העיצוב.
צמד המילים העיקריות שנשמעו בחודשי השיפוצים והעיצוב היו "אי אפשר". שמעתי את זה מהאדריכל, מבעלי המבנה, מאנשי המקצוע וממי לא? הבעיה הייתה שהם לא היו מודעים למי הם אומרים את זה, שאני הרי שומעת "אי אפשר" ומוכרחה להוכיח שאפשר! מרוב הרעיונות היה לי ברור שמה שאני כבר כן סגורה עליו ורוצה- יקרה ויהי מה! לא עניין אותי כלום. אין דבר כזה אי אפשר! ברור שזה יצר לנו שעות על גבי שעות של ויכוחים קולניים, התפטרויות כל דקותיים (כן, התפטרתי לפחות 5 פעמים ביום- מגוחך עד כמה שזה נשמע) והרבה הרבה לחץ, אבל בסוף כולם הבינו שאין להם ברירה, וכשאני רוצה- אני מקבלת!
לצערי, נתקלתי בתהליך הזה בלא מעט בעלי מקצוע שהכניסו את ה-ח' לחאפרים. החל מחוסר יכולת לעמוד בזמן ועד אספקת סחורה לא נכונה. יו ניים איט! הכל קרה לי. ושלא תתבלבלו, זה לא מנע ממני לקבל את מה שאני רוצה.
 
אחרי החלפות ספקים ואנשי מקצוע נבנה לפתע צוות קסום של אנשים מקסימים, מקצועיים שהבינו שזמן זה כסף, ושגם הזמן וגם הכסף אוזלים- ותיקתקו עבודה.
 
מחורבה מוזנחת לחלל מרהיב. שברנו, בנינו, צעקנו, צבענו, התקנו ובסוף נשארנו מחובקים
 
אחרי שנפלה ההחלטה שזורמים איתי ומשאירים את החלל פתוח וזורם, החלה העבודה הקשה; מציאת ה-רהיטים. אין הרבה אופציות, ומה שכבר קצת יותר יצירתי עולה כמו 3 כליות, והרי לי יש רק שתיים...
באחד הימים של השיפוצים, אחרי שכבר סיירתי וחרשתי את הארץ לאורכה ורוחבה בשביל למצוא פתרונות ישיבה מגניבים ונוחים, שמעתי בחצי אוזן שמפרקים את הקולנוע האגדי בקומה התחתונה. 3 נורות קיפצו מעל ראשי! זהו! מצאתי! כורסאות קולנוע מפנקות של פעם- זה הפתרון! שיתפתי כמובן את בעלי המקצוע וכרגיל שמעתי "אי אפשר" מכל עבר; "זה מחובר לרצפה. כל כסא בנפרד. זה מלא עבודה והם גם מטונפים וקרועים" ואיזה תירוץ לא שמעתי. "אני רוצה כסאות קולנוע" הצהרתי, הפעם באסרטיביות יתרה, ונדמה לי שהרעיון הופנם. וזוכרות מה סיכמנו מקודם? כשאני רוצה- אני מקבלת! ירדתי בשקט לאזור הקולנוע שכבר היה עמוק בשיפוצים, ובחושך מוחלט התחלתי לדוג מושבים, לדגום אחד אחד (שרק באור גיליתי שבעצם יש שני צבעים- סגול ואדום), חלקם קרועים, לחלקם מודבקים מסטיקים וחלקם מוכתמים בצורה קשה. אחרי שעות של התגנבות לקולנוע (כי הפועלים אסרו עליי להיכנס לשם- בהצלחה להם), דגתי 50 חתיכות של כורסאות קולנוע ראויות לשימוש. ועכשיו נותרו רק 2 משימות לסיום הסאגה המתישה: 1. למצוא דרך לנקות אותם ניקוי עמוק, 2. למצוא פתרון איך להשתמש בהם מבלי לתקוע אותם אחד-אחד ברצפה.
אחרי אינספור שיחות ופגישות עם נגרים ורתחים, נמצא האחד שלא חשש ובנה קונסטרוקציה נהדרת שמאפשרת לכסאות להיות מודולרים. אחרי שבועיים קיבלתי את הקונסטרוקציות והזמנתי ניקוי יבש עד הבית, שעמל עליהם שעות רבות. התוצאה לפניכם:


מהחושך והאבק בקולנוע, ליצירת מופת. לא קל להיות יצירתיים- אבל אסור שזה יגרום לכם לוותר.
אני זוכרת שבשלב מסויים, בין כל השגעות, תפס אותי א', האיש שמלווה אותי בפרוייקט, משך אותי הצידה ואמר לי עם מבט של עייני עגל "גאלה, אולי תוותרי?". אני חייבת להודות שבאותו רגע זה קצת הוציא לי את הרוח מהמפרשים. התסכול והייאוש התערבבו והתעצמו, אבל היה לי ברור שכמו כל דבר בחיי, אין לי דרך אחרת, ולכן אני חייבת למצוא פתרון ולהגשים את הוויז'ן שלי. היה לי כל כך ברור שאין לי ברירה אלא להילחם על זה (וזו הייתה חתיכת מלחמה מטורפת), כי אין שום סיכוי שבעולם שאחרי שנים שחלמתי על פתיחת בית ספר לסטיילינג, הוא יהיה עם כסאות ושולחנות לימוד מדכאים. אין מצב! היום אני יכולה להצהיר שזו הייתה אחת ההחלטות הטובות שלי, שכן המראה של הפרצופים של התלמידים שנכנסים לראשונה לבית הספר, הוא בדיוק זה שרציתי. הם נפעמים. "וואו", "יא איזה מגניב", "יואו זה היסטרי" הם רק חלק קטן מהתגובות שאני מקבלת מדי יום מהם, וזה שווה בעייני את הכל.
 
התוצאה
משלב הבנייה וההריסה, דרך העיצוב ובחירת הריהוט המושלם, עברו המון מים בנהר, אבל מסר אחד חשוב נשאר והוא מונחל לכל תלמיד ותלמידה שלי. אני לא מאמינה שאי אפשר. אני מאמינה שגם אם מסרבים לך בדלת הראשית, תמיד יש דלת אחורית, חלון קטן או אפילו ביוב- תמיד אפשר למצוא את הדרך להשיג ולהיכנס ולעשות את מה שרוצים, כמו שרוצים. וזה לא משנה דרך איפה נכנסים, העיקר שמגשימים- וזה דבר שבעייני חשוב מאוד במיוחד במקצוע אמנותי כמו סטיילינג. סטיילינג זה עולם ומלואו, עולם רחב גדול ומגוון שמעניק לכל מי שבאמת רוצה- לעסוק בו. צריך רק את הכלים המקצועיים הנכונים ואת הכוח להילחם על מה שמאמינים. זו הייתה הדרך שלי מאז ומעולם, הרבה לפני שידעתי שיש מושג שכזה "סטיילינג", ומאז ועד היום- זו דרכי.
גם כשטורקים לי דלת אחר דלת בפרצוף, אני לא מתייאשת, פותחת את הראש ומוצאת דרכים יצירתיות לגרום לזה לקרות, ואם אני יכולה- כל אחד יכול. זה המסר הכי חשוב שהתלמידים שלי לומדים. הדגש הוא שיהיו יצירתיים, שיחשבו בזכות עצמם, שימצאו פתרונות ודרכים מועילות, כי רק כך אפשר להפוך את הסטיילינג למקצוע ולהתפרנס ממנו.
הידיעה שלהם שאני נלחמתי על הכל ומצאתי פתרונות- גם בהקמת ועיצוב ביה"ס אבל גם במקצוע הזה- סטיילינג, מעניקה להם את הבטחון שגם הם יצליחו, אם רק ירצו באמת. 
 
אני גאה (מאוד) להציג בפניכן את התוצאה הסופית: בית הספר לסטיילינג GALA'STYLE בדיזנגוף סנטר בתל אביב
 
 

תאמינו בי, לא הצלחתי בגלל שהרגתי גבר

 
אל כנס 1325 של מועצת הבטחון של האו"ם (בחסות האתר המהמם onlife) הגעתי עם ראש פתוח ועם המון רצון ללמוד, להשכיל ולהבין הרבה מאוד ניואנסים של עולם הפמיניזם. אני, האישה שבסך הכל מנסה להתפרנס ממשהו שהיא אוהבת וטובה בו, הוכנסתי בעל כורחי לפני כשנה לתבנית הזו שכותרתה 'פמיניסטית' למרות שאינני שורפת חזיות, עובדת בכיף גם עם גברים, ואין לי שום רצון להילחם במלחמות מיותרות לשווא. לא היה לי צורך בתבנית הזו. אני שונאת תבניות. קוטלגתי בחיי ללא מעט תבניות, והחיים לימדו אותי להתרחק מכל תבנית כמו מאש. זה רק הורס ומקלקל.

האני מאמין שלי דוגל שכל אדם, בפני עצמו, גבר או אישה, יכולים להגיע לטופ שטופ, וכן, יש המון נשים שמדוכאות ולא מצליחות לפרוץ קדימה כי חינכו אותן להיות קטנות, חינכו אותן שהן לא חשובות, חינכו אותן לשנאה עצמית. גם במקצוע שלי, מרבית מהזמן אני עוסקת בעבודתי בהעצמה נשית שכן אני מאמינה שאישה שמרגישה בנוח עם עצמה ואוהבת את עצמה, יכולה להזיז הרים ולשנות עולמות. אבל כך אני גם חושבת על גברים. כי אדם שמאמין בעצמו, לא חשוב אם זה גבר או אישה, יכול להשיג ולעשות הכל. כך גם חונכתי. גדלתי בבית עם 2 אחים גברים, ואת שלושתנו חינכו אותו הדבר. כולנו היינו צריכים לפנות את הכלים בסוף הארוחה, לעזור בבית בכל המטלות (כן, גם הגברים קיפלו כביסה וגם אני כיסחתי את הדשא). לימדו אותנו שאנחנו לא יכולים לקבל דבר, אבל אנחנו יכולים להשיג הכל, את כל מה שנרצה- בעבודה קשה. מעולם לא פרגנו לי יותר או להם יותר. גם בסביבתי ראיתי את כל הנשים סביבי, אמא שלי, דודותיי וכו'- נשים חזקות, מובילות, נשות קריירה שעבדו לאורך כל החיים לצד גברים ונשים כאחד. לכן, היה לי מאוד קשה לשבת ולשמוע לאורך כל היום, הרבה מאוד מכובדות שמדברות בגזענות נוראית כנגד גברים. אין ספק שלנשים יש תקרת זכוכית ושעלינו, כחברה, לנפץ אותה ולהעניק לכולם ולכולן את אותה ההזדמנות, אבל בין זה לבין לעשות לגברים את מה שעשו במשך שנים לנשים זה אסור. אל לנו להקטין, לשבור, לדכא ולקבור את הגברים, רק בגלל שהם גברים. אם אנחנו רוצות שוויון, לא ניתן להעצים ולהעלות את המין הנשי מבלי לרצוח את הגברי? האם זה בסדר להיות גזענים כלפי מין שלם רק בגלל שבמשך שנים דיכאו אותנו? הלא נכון יותר לצמוח ביחד, להעצים נשים מבלי לשבור גברים? כל כך צרם העניין באוזניי.

בכלל כל עניין התבניות האלה: גברים, נשים, יהודים, גויים, אתיופים, רוסים, מזרחיים, אשכנזיים, פמיניסטית, שוביניסטית וכו'- אולי די? למה צריך את כל התבניות הגזעניות האלה? ואיך אפשר להגיד באותו המשפט שאסור להיות גזעניים ולאפלות בין יהודים לערבים אבל באותו המשפט להסית כנגד גברים. אני עובדת עם לא מעט גברים, חייבת לציין, יש ביניהם סתומים ויש ביניהם מוצלחים מאוד. גם כך עם הנשים שעובדות איתי. האם כל כישלון של אישה טמון בדיכוי מצד גבר? אם אנחנו רוצים חברה טובה יותר, שוויונית יותר ללא תקרות זכוכית, לא הגיע הזמן שנפסיק לקטלג אנשים לפי מגדר, דת, צבע, מין ושאר קריטריונים? אולי פשוט נדרוש שלכולם תהיה אותה נקודת התחלה, אותה הזדמנות ואותו אופק, ואז הכל יהיה טוב יותר? אז בכנס הזה דיברו על אפליה בין גברים לנשים, במקום אחר בעולם דיברו באותו זמן על אפליה בין יהודים לערבים, במקום אחר בין צברים לרוסים וכו'. אז אולי די? כיצד אפשר לפתור בעיה על ידי יצירת חזית מלחמתית חדשה?

ועניין הגזענות הנוספת, שהתייחסו אליה מספר מכובדות באותו הכנס- מזרחיים מול אשכנזים, שטרם מצאתי את התבנית המתאימה לי שהרי אני חצי פולנייה וחצי נאש-דידנית, אז האם אני מקופחת או שכל מה שהשגתי, בעצם לא השגתי, קיבלתי על מגש של כסף? אולי די! די! כאשר עומדות נשים מובילות על הבמה ומרעיפות גזענות לכל עבר, האם הן באמת מקוות לשוויון או לקבור מישהו? האם המזרחית שבכתה על קיפוחה בגלל האשכנזים רוצה שוויון או שהיא עסוקה במאבק שלה פשוט באשכנזים? האם במקום לצעוק סיסמאות ולהסיט כנגד חברות שלמות על במה לא עדיף ליצור תיקון שבסיסו בחינוך במקום להעמיק את הקרע עליו היא גדלה? אולי במקום לנופף במזרחיותה או נשיותה תנופף בהשכלתה? 
אחד מהפאנלים שהתקיימו בכנס


לפי התנהגותן ודבריהן, מסתבר שאני כלום, כי כל מה שהשגתי בעבודה קשה, טונות של דם יזע ודמעות בעצם קיבלתי מתנה על מגש של כסף בזכות ששם משפחתי רחמילביץ' ולא נתנאל? אני מצטערת להרוס את הקרנבל והפסטיגל, לא מתקנים אפליה שנוצרה במשך שנים של מסורת וחינוך מעוות על ידי יצירת אפליה חדשה ומציאת קורבן חדש. שוויון יוצרים בהרמוניה, ביחד, ונותנים שוויון הזדמנויות לכולם- גברים נשים שחורים לבנים וכו'. אף אישה לא טובה יותר מגבר כמו שאף גבר לא טוב יותר מאישה לדעתי. כולם טובים, לכולם מגיעה הזכות לחיות בכבוד, להגשים את עצמם ולא להיות מדוכאים. אז מספיק עם השנאה הזו, ולא, זה לא משנה כלפי מי היא מופנית! ברגע שתפסיק השנאה לטייל בין תבניות שונות, ברגע שנבטל אותה לגמרי ונבין שבעולם כולם יכולים לחיות זה לצד זה, אז יגיע השוויון האמיתי.

ולפני שאנחנו סוקלות את הגברים באבנים אולי הגיע הזמן להסתכל רגע עלינו הנשים? כן, כן, זה הזמן לעצור ולהסתכל פנימה לרגע קט. קחו את בר רפאלי לדוגמה. כמה מכן באמת, אבל עם יד על הלב, פרגנו לגברת? היא שאפתנית, היא מוצלחת, היא יפה וכן היא חכמה! לא, אני לא מכירה אותה אישית, אבל מסלול חייה מראה כי חוכמה היא חלק לא מבוטל בהצלחתה, כי נשים יפות יש המון בארץ, אבל אישה שהיא טייקון בעולם האופנה העולמי, שמייצרת לעצמה הכנסה בכל רגע נתון ונמצאת בטופ הפירמידה- חייבת להיות חכמה. גם אם היא חכמה להקשיב לעצות אחרים- היא חכמה. גם היא בוחרת בעצמה את דרכה- היא חכמה. ולמה לכל כך הרבה נשים קשה כל כך לפרגן לה? האם זה בגלל שהיא יפה? אם היא הייתה פרופסורית למתמטיקה היא הייתה אהובה יותר בקרב נשים? מדוע נשים מחליטות לאחרות שיש רק דרך אחת להצליח? מדוע העובדה שבחרה להצטלם בבגדי ים או הלבשה תחתונה הפכה אותה לסוג של זונה מצד הרבה נשים? מדוע קיים הצורך הזה להשפיל אותה בגלל שהיא כל כך מוצלחת? והיא כאן כדוגמה. כדוגמה למה שנשים מעוללות לנשים אחרות. לא חסרות דוגמאות. קחו את חברתי הטובה ל', אישה מדהימה, אינטליגנטית, חזקה ומוצלחת שסובלת מילדות מהפרעות אכילה, כי כך חינכו אותה בבית. היא כל כך מצליחה כאשת קריירה, אך בחייה היא מרגישה כישלון כי היא לא מספיק רזה. והיא ר-ז-ה. היא לא אנורקטית אבל היא רזה. מאוד. אבל בנות משפחתה (גם הגרעינית וגם המורחבת) כל כך צילקו אותה כל השנים, מגיל אפס, עד שהיא אפילו לא רואה עד כמה היא רזה. או למשל א' שהחליטה להגיע למבחן הנהיגה שלה עם מיני קצרצר בשביל שהבוחן יעביר אותה. והוא הרי בא לבחון את נהיגתה, לא את המבנה האנטומי הפנימי שלה. למה? כי ככה אמא שלה אמרה לה "לכי עם מחשוף ומיני- ובטוח תעברי". מה אתן מצפות שילדה תעשה כאשר אמא שלה מחנכת אותה שהיא אפסה, עלובה ובסה"כ צריכה להיות אובייקט מיני בשביל להצליח? אגב, אני נבחנתי אצל אותו הבוחן. אני עברתי והיא לא. ולא, לא הגעתי עם מיני (אז לא היה במידה שלי גם אם ממש הייתי רוצה, אבל בעיקר כי חינכו אותי שאני יכולה להשיג הכל- אני רק צריכה להשקיע, ללמוד ולעשות). אם רק נשים יפסיקו לדרוס נשים בשביל להרגיש חזקות יותר, לגרום לנשים לתסכול כה גדול או להרגשה שהן לא שוות כלום, רק אז נוכל באמת להתקדם ולהגיע למקום מספק יותר.

אני כבר יודעת שיקפצו ויגידו הטוקבקיסטים, סליחה הטוקבקיסטיות, שלא הבנתי, שחייבים לשנות ומהר וזה לא דיכוי נגד גברים זו העצמה לנשים, אבל אני אומר לכן משהו אחד, ועדיף שפשוט אצטט את דנה אינטנשיונל:" זה הזמן שנשים תחנכנה את בנותיהן להשכלה ולא לחתונה!" כי אם כאימהות תפסיקו ללמד את הילדות שלכן שמקומן במטבח ולרגליי הגבר, אם תפסיקו להטריד כל אישה בת 30 רווקה שגוואעלד, אולי היא בעצם לסבית למרות שהיא סטרייטית, בגלל שבחרה להתחתן קודם עם הקריירה שלה לפני שתתחתן עם הגבר שלה, אם רק תפסיקו לגרום לנו להפרעות אכילה, לרסק את הביטחון העצמי שלנו ותתחילו לחנך אותנו לעוצמה ולהשכלה, אז אולי יגיע השינוי הזה שכולנו מייחלות לו. שוויון לא יגיע בעזרת רצח מגדר או מגזר כזה או אחר, שוויון יגיע עם חינוך נכון. זה הכול. אז אין צורך להפיץ רוע וגזענות כשהמטרה היא כל כך טובה. הגיע הזמן שתאמינו באמת בנו, במין הנשי. תאמינו שאנחנו מספיק טובות, מספיק חכמות, מספיק חזקות, מספיק מוכשרות בשביל להצליח, מבלי לרצוח גברים.





מגשימה חלום וגם מפרגנת לתעשייה מקומית

אחרי פגרה ארוכה וממושכת אני חוזרת. מרגיש קצת כמו לחזור הביתה, למקום הבטוח שלי, למקום בו אני יכולה לבטא את עצמי מבלי שיערכו, יורידו, יוסיפו וישנו את דבריי. אז נכון שבית לא מזניחים, אבל החיים הובילו אותי להתעסק 24/7 בבייבי החדש והמרגש שלי: בית הספר לסטיילינג. כן, הגשמתי חלום. אחרי שנים של תכנון, פגישות, ריצות, והרבה דם, הרבה יזע וטונות של דמעות- זה קרה. בדרך למדתי להתפשר, לוותר, לחייך גם כשבא לי לחנוק מישהו, ובעיקר למדתי 2 לקחים סופר חשובים לחיים: 1. אם אין אני לי- מי לי? קלישאה שחוקה אבל כל כך נכונה. 2. שזכיתי במשפחה (ביולוגית ומאומצת) הכי מדהימה שאדם יכול לבקש.
בחודש אוגוסט האחרון פתחתי בדיזנגוף סנטר בתל אביב את בית הספר לסטיילינג שנושא כמובן את שם העסק GALA'STYLE. המהלך הזה גרם ללא מעט גבות בסביבתי להתרומם, ונאלצתי להתמודד בלי סוף עם תגובות כגון "מה את נורמלית? בתוך קניון? את לא תעמדי בזה!", "את בטוחה שזה מהלך נכון?". אז כן, אחרי הרבה מחשבות, התלבטויות, חישובים ואין ספור פגישות עם מומחים, פתחתי במקום היחיד שנראה לי ראוי להכיל בית ספר לסטיילינג: בלב ליבה של תעשיית האופנה- בדיזנגוף סנטר. היה לי חשוב שהתלמידים שלי יזכו לחשיפה מלאה לחנויות המקומיות בקניון וברחוב דיזנגוף, לצד רשתות אופנה, והצצה בזמן אמת לצרכים ולרצונות של הקהל הישראלי. נכון, יש לזה מחיר שאני משלמת כבר המון חודשים וכנראה עוד אשלם, אבל אותי לימדו שאו שעושים משהו כמו שצריך, 100%, עד הסוף, או שלא עושים בכלל. אין דבר כזה "על הדרך", אין דבר כזה "חאפרים", אין דבר כזה "לעגל פינות". היה לי ברור שאת בית הספר לא אפתח במיקום צדדי, במיקום שלא יאפשר לתלמידים שלי להרגיש ולהבין באמת מה קורה בעולם האופנה הישראלי.
לשמחתי הרבה, ההימור השתלם והיום אנחנו אחרי סיום מחזור הלימודים הראשון, ובעוד מספר ימים נפתח מחזור הלימודים השני. התלמידים נהנו לגלות בין שיעור לשיעור עוד המון חנויות, אפשרויות וסגנונות שטרם נחשפו אליהם- וזה בעייני לא פחות חשוב מהלימודים עצמם.

אחד מהרווחים הושג בעקבות השיטה שלנו לגרום לתלמידים להכיר את המעצבים הישראליים ולכתת רגליים בחנויות, שווקים וירידים על מנת למצוא את הטוטאל לוק המושלם מבחינתם. לא, לא עשינו חיים קלים לתלמידים וגרמנו להם להתרוצץ, לחקור, לגלות ולהכיר דברים חדשים ומעצבים חדשים- והתגובות היו מ-ד-ה-י-מ-ו-ת!

אז גם בשביל להשוויץ (תנו לי- בכל זאת המחזור הראשון של החלום שלי :) ), וגם בשביל שתכירו בעצמכם מעצבים לוהטים שנבחרו לככב בהפקת המהפכים שבוגרי STYLE ME יצרו:

האוברול בתמונת "האחרי" של דנה הוא של המעצבת ליטל אלקלעי ISIDORA ANNE ותיק של רונן חן

השמלה בתמונת "האחרי" של קרן היא של NUMA

השמלה בתמונת "האחרי" של ריסה שייכת למעצב רונן חן ונעליים של אימלדה

מעצבת האופנה ליטל אלקלעי ISIDORA ANNE יצרה קולקציה שמורכבת מטופים, שמלות וחצאיות בטווח מידות 36-44, ומשלבת סגנון רומנטי ונשי עם טוויסט קליל, מה שיוצר קולקציה פרקטית ועל זמנית. כל הקולקציה מיוצרת בארץ ומכילה מגוון רחב של פריטים שיחמיאו לעבודה ועד לבילוי. גם טווח המחירים שלה שפוי: 150-600 שקלים, מה שהופך את הקנייה לאטרקטיבית, כיוון שהבגדים מקוריים ולא מיוצרים ב-2,000 העתקים לדגם. חשוב להדגיש שהבגדים פונים לפלח שוק רחב מבחינת הגילאים- יש דגמים מהממים לצעירות ולבוגרות.
מוזמנים להציץ בדף הפייסבוק ולהכיר דגמים נוספים.

את בוטיק NUMA אתם חייבים להכיר. הבוטיק באבן גבירול בתל אביב מאגד מגוון מעצבים ישראלים וגם את הקולקציה של NUMA בעיצובה של דנה מליק. הקולקציה מגיעה בטווח מידות גדול 38-50 (!!!) וכוללת מכנסיים, שמלות וטופים בכל המידות! טווח מחירים 149-790 שקלים וכמובן מחלקת סיילים שווה. על השמלה הספציפית שאתן רואות במהפך של קרן, רבו 3 תלמידות שרצו להלביש את בנות המהפך שלהן בה, ואני חושבת שזה אומר את הכל... חשוב להדגיש שהבגדים פונים לפלח שוק רחב מבחינת הגילאים- יש דגמים מהממים לצעירות ולבוגרות.
דף הפייסבוק של המותג

רונן חן הוא השוקולד של עולם האופנה הישראלי לנשים; ממכר, ממכר, ממכר! אני לא חושבת שיש אישה שמדדה את אחד מדגמיו ולא התמכרה. הבדים נעימים, הקולקציות קלאסיות ועל זמניות, והגזרות- כל כך מבינות, סלחניות ומושלמות לגוף האישה. טווח המידות הינו 34-46 (למרות שיש לא מעט דגמים שמעולים גם לבעלות מידה 48). מחיריו לא נמוכים, אך לא נורא יקרים, ובאופן אישי- שווים כל אגורה כי שורדים במשך שנים ונראים חדשים גם אחרי טריליון כביסות.
תציצו בדף הפייסבוק של רונן חן

אימדלה IMELDA - מותג נעליים שמשלב קלאסיות ושיקיות עם קורטוב של חוצפה, והופך את עולם ההנעלה הישראלי למדליק יותר. הדגמים פרקטיים ונוחים, ולא, אין סטילטו, רק עקבים שניתן לרוץ עליהם מהבוקר עד הלילה מבלי לשבור את הגב. ניתן להשיג עד מידה 41, לעיתים 42, ואמנם לא זול, אבל בנתחשב במחירי הפלסטיקים שמוכרים לנו במאות שקלים ברשתות ההנעלה- שווה כל שקל (ולא, לא מדברת במחיר של אלפים בכלל. במחיר של כמה מאות לנעליים- ממש כמו בחנויות הרגילות).
תכירו את המותג בדף הפייסבוק

קריירת הדוגמנות החדשה שלי בדנמרק NO PHOTOSHOP ALLOWED

כסטייליסטית הבית של מותג האופנה WWW.PIPAFASHION.CO.IL המייבא לארץ אופנה לנשים מקומרות, זכיתי להצטרף לנסיעה שושואיסטית אל מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה העולמית שמסתתרת בדנמרק. כן, כן, קראתן נכון! לא פריז, לא ניו יורק- דנמרק! שם עומלים במרץ עשרות חברות אופנה על הקולקציות הבאות לנשים מקומרות במידות 40+. בדנמרק ישנם לא מעט מעצבים ומותגים שמעצבים אופנה, ואחד מהמותגים האהובים עליי הוא CARMAKOMA, ואין דבר כזה (מבחינתי) לבקר בדנמרק מבלי לקפוץ לסטודיו שלהם, לחטט במחסנים ולגלות איך יראו בגדיי בעונה הבאה. לשמחתי הרבה,  WWW.PIPAFASHION.CO.IL מייבאים ארצה גם את בגדי המותג CARMAKOMA מה שהפך מבחינתי את הרכישה להרבה יותר פשוטה ונוחה (מאשר הזמנה מחו"ל מאתר החברה). 
את פנינו קיבלה בחיבוקים ונשיקות אנג'ליקה וואיס, הבעלים של המותג, ובזמן שמיכל ואביטל (הפיפאים) בחרו את הפריטים לעונה הבאה, אני ניצלתי את הזמן והתגנבתי לחדר האחורי בו מסתתרת הקולקציה, והתחלתי למדוד. לפתע קפצה עליי אנג'ליקה והתעקשה להתחיל לצלם אותי מודדת. אביטל, האיש והמצלמה, ראה הזדמנות פז והחל גם הוא לצלם- וכך, לרגע קט, הצליח להפוך אותי לדוגמנית לשעה... אז קבלו את הדגמים האהובים עליי, בלי פוטושופ / איפור ושיער מקצועי/ סט צילומים מקצועי- על כן, עדינותכם מתבקשת :)


ה-חליפה ה-אהובה עליי!!! מזל שיש CARMAKOMA שעושה גם למידותיי אופנה!

על כל קפליי ושומניי בשמלמלה מגניבה. האמת- היא עשויה מבד לא נעים במיוחד לכן ב-PIPA לא הביאו אותה ארצה
עגילים: SAGA של שגית רביבו

מעיל מהמם ומושלם אם היה חורף חורפי בארצנו! הוא מחמם נורא כך שנאלצתי להשאיר אותו שם, אבל למי שחייבת אותו ומטיילת רוב השנה במדינות קרות, ניתן להשיגו כאן 
עגילים: SAGA של שגית רביבו


אנג'ליקה ואני עושות פווווז!
אני חייבת לציין שאני ממכורות CARMAKOMA. הן אמנם מציגות את הבגדים במראה קצת רוקיסטי-מגניב, אבל מדובר באסופת פריטים קלאסיים ועל זמניים. בנוסף, הבדים של הקולקציות מהממים ומדליקים, ולא מעט  דגמים מבדים עבים שתומכים ומחטבים את כל העניינים. בשנתיים האחרונות אני לובשת המון בגדים של המותג, ומצאתי בדף הפייסבוק שלי שבכל הפעמים שהיו לי אירועים חשובים או פגישות חשובות- לבשתי CARMAKOMA- מה שמעיד על דבר אחד ברור- אני מרגישה בבגדים שלהם הכי נוח! העובדה גם שמאז ש-WWW.PIPAFASHION.CO.IL השיקו את האתר ולאחר מכן פתחו את השואו רום שלהם ברחוב הפרחים 39 ברשפון, מרבית מהמלתחה שלי זה CARMAKOMA (פשוט כי פסיכולוגית נעים לי להזמין יותר מאתר אינטרנט בארץ מאשר בחו"ל. מה גם שזה מגיע מהר יותר...). 


צוות WWW.PIPAFASHION.CO.IL ואנג'ליקה בוחרים את הקולקציה הבאה שתנחת בארץ...

לובשת CARMAKOMA בכיוון השעון מימין למעלה: עם עורכת מרי-קלייר ספרד ANNA SANTOS MARIE CLAIRE SPAIN,
בעלייה למטוס (גופיה קרמקומה+חצאית כותון= הכי נוח ואפשר רק להחליף נעליים בנחיתה ולרוץ לפגישות), עם ג'סיקה קיין אושיית אופנה אירופאית (שמלה CARMKOMA), עם מעצבת אופנת ההוט-קוטור אנה שולץ (בשמלה של קרמקומה).

3 לוקים שאני כבר חורשת עליהם חודשיים וכנראה שעוד תראו אותי איתם כל הקיץ:

אחת השמלות המושלמות שנתקלתי בהן. מחטבת בטירוף ופשוט יפהפייה. לרכישה לחצי כאן

אני אוהבת את השמלה הזו! היא דקה ונעימה בחמסינים, ולא פחות חשוב- ההדפס שלה מושלם! לרכישה לחצי כאן 


ה-שמלה הכי נחרשת ומהממת שלא מפסיקה לקטוף עבורי מחמאות! לרכישה לחצי כאן 


אז אחרי שדגמנתי, חשפתי את סודי הכמוס ביותר ("יא, מאיפה השמלה שלך?"), וגיליתי לכם את שם המותג שעוד יעשה היסטוריה וכבר עושה היסטריה, אני ממליצה לכן בחום לקפוץ לגיחה באתר האינטרנט WW.PIPAFASHION.CO.IL ולבחור לעצמך בגדים שישתלבו בחכמה במלתחה שלך. מיכל ואביטל מייבאים 'פיסים' של המותג, שכן הוא אינו זול ולא מעט ממנו מותאם למזג האוויר האירופאי. יש מעט דגמים שמתאימים לאקלים הישראלי- והם מיובאים במהדורות מצומצמות- על כן, שלא תגידו שלא אמרתי, כל הקודמת- זוכה! עוד עדכונים מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה ומהביקור בדנמרק אחשוף בפוסטים הבאים.  עד אז, שיהיה לנו קיץ קצת פחות חם באקלים אבל בהחלט לוהט במלתחה.

צ'או ליידיז! 


סינדרלה סטייל: הנעליים המושלמות לרגליים שמנות, קצרות וקרסוליים עבים

חנויות ומחלקות הנעליים גדלו בצורה מדהימה בשנים האחרונות. פרט לחנויות ייעודיות לנעליים, כל חנות אופנה וביגוד הפכה למיני כולבו, ומציעה מגוון נעליים אופנתיות. כגודל השפע, כך גם גודל הבלבול: מגוון רחב של עימומים, עקבים, סגנונות וחומרים הפכו את משימת מציאת הנעליים המושלמות- למשימה לא פשוטה בכלל, במיוחד לבעלות רגליים נפחות/ שמנות/ קצרות או קרסוליים עבים. 
אם תהית אילו נעליים יעניקו לרגלייך אשליה שהן ארוכות יותר או לכפות רגלייך הנפוחות אשליה שהן מחוטבות יותר, אני ממליצה לך לקרוא היטב ולבחור בקפידה את הגזרה שתעשה עם רגלייך חסד.

בתמונה: קלארקס
יתרון: גזרת המגפון הפתוח מקדימה וגובה העקבים מעניק לרגל מראה ארוך וצר יותר. גזרה נהדרת לרגליים עבות או נפוחות, שכן צידי הנעליים "אורזים" את הרוחב ומעניקים לכפות הרגליים מראה עדין וצר יותר.
חסרון: רצועת הרכיסה בקרסול חותכת את הרגל ומקצרת אותה.

בתמונה: SHOEZ WEBSTORE
יתרון: עקבים תמיד עושים עבודה נהדרת
חסרון: רצועת הרכיסה שמקצרת את הרגליים. לא מתאים לנשים עם קרסוליים נפוחים או כפות רגליים שמנות. לשים לב שלא חותך ו"מתפוצץ" על הרגליים.

בתמונה: american eagle
יתרון: כפכפי אצבע עם רצועות בגזרת V מעניקות לרגליים מראה ארוך יותר, ולכפות הרגליים מראה צר יותר
חסרון: כפכפי אצבע, זה ישראלי, זה אהוב, אבל זה לא לעבודה

בתמונה: אימלדה
יתרון: מצרות את כפות הרגליים
חסרון: עלול ליצור "משמנים" בחיתוך הרוחבי. להקפיד שלא נוצרת "גבעה" קטנה. תמיד חיתוך רוחבי מקצר מעט את הרגליים

בתמונה: איפמנה
יתרון: צבעוני וקייצי
חסרון: רצועת הרוחב מדגישה את רוחב הרגל ומקצרת אותה

בתמונה: מקס מורטי
יתרון: עקב קטן ונוח לימים ארוכים. גזרה שמעדנת ומחזיקה את הרגליים, ומאריכה אותן. 
חסרון: אין

בתמונה: מליסה ל-STORY
יתרון: אין כמו עקבי רוקי! נוח נוח נוח!
חסרון: צידי הנעליים נמוכים ועלולים לגרום לכפות רגליים נפוחות ליהראות כאילו הן "נוזלות" החוצה. 
הרכיסה הרוחבית של הסגירה מקצרת את הרגליים (אבל עם גובה העקבים זה מתאזן)

בתמונה: מינטונקה ל-STORY
יתרון: שטוח תמיד נוח. רצועת האורך המרכזית חותכת את רוחב הרגל ומעניקה מראה של רגליים עדינות וקטנות יותר.
חסרון: החיתוך הרוחבי בגובה הקרסול מדגיש קרסוליים עבים.



בתמונה: גזית
יתרון: נעל מהממת
חסרון: לא מתאימה לרגליים קצרות/ עבות/ נפוחות

בתמונה: טו גו
יתרון: הפטלפורמה שמאריכה את הרגליים, מפתח הסירה שמעדן ומצר את הרגליים
חסרון: לוודא שהרגליים לא "נשפכות" מצידי הנעליים

בתמונה: סטיב מאדן
יתרון: גובה הפלטפורמה, העיצוב המהמם ומפתח הסירה
חסרון: רצועת הרכיסה


בתמונה: Shoemaker לרשת רזילי
יתרון: עקב מושלם ונוח, גזרה שעוטפת ומצרה רגליים עבות ונפוחות. קלאסי מלא שיק
חסרון: החיתוך הרוחבי הישר שמקצר את הרגליים


בתמונה: TRIPPEN לרשת שופרא
יתרון: עיצוב מדהים. יצירת אומנות. לפאשניסטות. עם נעליים כאלה למי אכפת אם זה מחמיא או לא...
חסרון: מחמיא לרגליים דקות וקטנות

בתמונה: שלומית אופיר
יתרון: גזרה נהדרת לכולם. מאריכה מצרה ומעדנת את הרגליים
חסרון: היינו שמחים לעוד טיפונת עקב...



 עדיין מתלבטת ויש לך שאלה מה מחמיא לך יותר או פחות? את מוזמנת לשאול כל שאלה (בתגובה) ואשמח לענות בשמחה על כל שאלה/ בעיה/ בקשה.

ניקי מינאז' פותחת ג'ורה על שמנות

בנות יקרות, אני מצטערת, כנראה ששיקרתי לכן! מי שרוצה להשתלב בשואו ביזנס שתרזה! שמנות OUT סקיני ליידי IN, כך הוכיחה שוב השבוע השופטת הנכבדת ניקי מינאז' ששיבחה את אחת המתמודדות על ההופעה, לא רק בגלל הקול אלא גם בגלל שהיא כנראה רזתה. אריתה פרנקלין מתפוצצת מעצבים.

אחרי שהתרוצצו שמועות עקשניות על ניסיון המפיקים לזרוק 'הפחה' את מריה קארי וניקי מינאז', כנראה שהאחרונה הבינה שהיא צריכה לייצר קצת יותר רייטינג, אז היא החליטה לעצבן את השמנות.
בפרק של שבוע שעבר החליטה שופטת 'אמריקן איידול' למתמודדת קנדיס ולנתח את הופעתה כך: "אני יכולה לדמיין עכשיו את קנדיס כזמרת 'אר אנד בי' עדכנית... אני לא יודעת אם רזית, אבל מותק , את נראת טוב, את נראת פיצוץ".
קנדיס, אחת מהפיינליסטיות המקומרות, ידועה בנוכחות בימתית עוצמתית ובקול שממיס לבבות מברזל. למרות זאת, בעוד שמול  המתמודדות הרזות ניקי מטיחה אכזבות או מלטפת ומפרגנת עידודים מקצועיים, ובמקרה הכי חריג אומרת לאחת הבנות שהיא אוהבת את הג'ינס שלה, אל מול קנדיס היא פתחה את חזית המשקל. הרי אמני 'אר אנד בי' זה רק אנורקסיות עם שדיי סיליקון ענקיים במכנסונים שלא מסתירים אפילו את המשולש, כאשר הן רכונות על רכב או גבר או משהו רטוב, לא? וכמובן ששמנה לא יכולה להיראות טוב או 'פיצוץ', אלא אם היא מרזה!

אני חייבת לומר, ואני מודעת לעובדה שאני הולכת לחטוף על זה, אבל בעייני הערות פומביות על משקל שקולות בחומרתן להטרדה מינית! מבחינתי ניקי מנצלת פה את מעמדה וכוחה מול מתמודדת, מכתיבה לה לשנות הופעה שכוללת בעיקר דיאטה קיצונית עד מחר (כי מחר יש עוד הופעה ואת צריכה להיות רזה),  ומנגד עומדת בחורה שכל חלומה הוא לשיר, מרגישה שחייה תלויים כרגע בגברת מינאז' ומן הראוי שתרקוד בהתאם לחליל כדי להצליח. ושלא אזכיר בכלל את ההשפלה או התחושה שמעירים לך על משקלך בפרהסייה, ופה אנחנו מדברים על הערה שנזרקה מול מיליוני אנשים!
הורגת אותי המחשבה על מה עבר בראשה של קנדיס כאשר ירדה מהבמה. האם בחרה להתעלם מחצי המשפט הזה ולמרוח חיוך על הפרצוץ או שדהרה אל חדר השירותים לדחוף אצבע ולרזות קצת לפני הנאמבר השני?

זה מקומם אותי! מרתיח אותי! ומטריף אותי! אני רואה את התופעה הארורה הזו בכל השואו ביזנס גם בארץ וגם ברחבי העולם. מי אמר שחייבים לדחוף אצבע ולהקיא בשביל להצליח???
תסתכלו על הישבן של ג'ניפר לופז, על ביונסה המקומרת, אריתה פרנקלין, אדל, בת' דיטו, האחיות קרדשיאן, כריסטינה הנדריקס, עירית קפלן, אמירה בוזגלו, אסתי זקהיים ועוד רבות גדולות וטובות. 
וכמה עוד אפשר לכתוב ולומר את זה? תפסיקו להגדיל את האגו שלכם על ידי הקטנת אחרים, בטח כשזה קשור למשקל! ואם אין לכם שום דבר חשוב להגיד- אז מותר גם לסתום! תתביישי לך מינאז'!  







צולם באייפון הנוראי שלי אז סורי על חוסר האיכות... העיקר שהמסר עובר...

הכיני גופך (ונפשך) לקיץ...

אידאל היופי משתנה כל תקופה, והאמת, שאידאל היופי הנוכחי מטריד אותי מאוד. 100% מהלקוחות שפגשתי השבוע בייעוצי האופנה והסטיילינג האישיים לא היו מרוצות מהגוף שלהן. אף אחת מהן לא סבלה מעודף משקל, כולן מתחת למידה 40, ואף אחת מהן, ואפילו לא אחת, חשבה שהיא רזה. כולן ככולן היו בטוחות שהן שמנות. לא מלאות. לא מקומרות. שמנות!!!
זה מדאיג אותי ומצער אותי. עד כמה התפיסה החברתית של נשים יכולה להיות מעוותת??? הכיצד יתכן שנשים, בגילאים שונים, אמהות, קרייריסטיות, ואף אחת מהן לא מרגישה טוב עם המראה שלה???
את כולן שאלתי מה דעתן על מרלין מונרו. התשובות נעו בין "מהממת", "סקסית", "טוב זה משהו אחר לגמרי", "כובשת", "נשית".
כששאלתי למה, קיבלתי גם כן שלל תשובות, אך כולן סובבו סביב קימוריה של גברת מונרו. ואז, עם כל אחת בנפרד (במפגשים אישיים לא בקבוצה), התחלנו לבחון את הגוף שלהן. הסתכלנו על החזה, על הישבן, על הבטן, על הצוואר, על הרגליים... בחנו ביחד, רק הלקוחה, אנוכי והמראה את מבנה גופה. פתאום הדברים נראו הרבה יותר טוב. פתאום, כשכל אחת הסתכלה במראה הישבן התגלה כלא כל כך גדול. גם הבטן והאגן. והחזה גם בסדר. פתאום הכל הפך ל"בסדר". 
היו כאלה שהגוף אפילו הפך אצלן ל"מהמם" ו"מושלם". פתאום נפל להן האסימון שהן דווקא אוהבות ורוצות להיראות יותר כמו מרלין מונרו מאשר קייט מוס בתקופת ההירואין שיק. לפתע כל הפגמים שהיו בתחילת הפגישה שלנו הפכו לאזורים יפים. וכל זה קרה רק מלעצור ולהביט במראה...

הדיווחים השונים באינטרנט משערים כי מרלין מונרו הייתה במידה 42-44, שזה ללא ספק לא שמנה. מונרו הייתה אישה מקומרת, עם המון ביטחון עצמי וסקסיות מטורפת. מונרו היא אייקון אופנה ברחבי תבל והיא ההוכחה שאישה היא יפהפייה גם כשהיא לא מידה 0. 
אז רגע לפני שאתן מלקות את עצמכן שוב ובוחרות בדיאטת כאסח לקראת הקיץ, תציצו כאן בתמונות בבקשה, תחשבו מה יותר מתאים לכן ואז תציצו במראה...

גם לה לא היו קוביות בבטן

ישבן. כן, יש כזה לכולן!



מראה של גופה מהלכת. אם זה בריא אז אני מעדיפה להיות "חולה".

קייט מוס בפרסומת לבושם של קלווין קליין