גאלה מגלה: 3 דברים ביום. והיום- פוסט 1 בשבוע חנויות אופנה שמחזיקות בגדים לנשים מעל מידה 42

לא עובר יום שאני לא מקבלת הודעות באינבוקס בפייסבוק או במייל על נשים שעלו במשקל ולא מוצאות בגדים בשום מקום! הדרמתיות בהודעות והכמות המטורפת, הביאה אותי למסקנה שאישה שלא מוצאת בגדים בשום מקום, והיא מתחת למידה 50, היא פשוט לא מחפשת או לא יודעת היכן לחפש.
במידתי הנדיבה (48 אם פספסת...) אני מוצאת בגדים ואופנה בכל מיני רשתות וחנויות ברחבי הארץ, לכן אין כל סיבה שאישה במידה 42 שהעלתה במשקל וכיום היא במידה 44 לא תמצא בגדים. עד מידה 44 יש ה-מ-ו-ן בגדים בארץ! אז מה הבעיה? כל אחת מורגלת להיכנס לחנות או שתיים שהיא רוכשת ממנה כבר שנים. העצלות או חוסר הזמן והכוח מונעים מנשים להיכנס ולהכיר חנויות חדשות, למדוד גזרות חדשות ובעיקר, לנסות בגדים עם טיקט שמציין מידה שהיא לא המספר שהן הורגלו אליו.
אז למען הסדר הטוב, אתחיל ואומר תפסיקו לקנות מספר!!! כיום אין מידה מסודרת. בכל חנות אתן יכולות למדוד דגם אחד במידה 42 שישב עליכן נהדר, ודגם שני במידה 42 יהיה ענק או פצפון. למה? כי היום המידות הם סתם טיקט. לכן, התעלמו מהמספר. אתן לא קונות מידה אתן קונות בגד. תמדדו אחד קטן/גדול יותר ותפסיקו לקחת ללב שזו לא אותה המידה (הרי אתן מבינות שלא השמנתן בתא המדידה, תוך כדי מדידה, נכון?).
דבר שני, תתחילו לכתת רגליים! טיילו בין חנויות, הן בקניון והן ברחוב. כיום יש מגוון עצום של סגנונות ומידות בכל חנות. אני למשל, רוכשת את רוב הבגדים שלי בארץ בחנויות שבכלל לא פונות למידות גדולות. לא תתפסו אותי ברשתות למידות גדולות כמעט בכלל (אולי פעם בעונה כשאני עושה סיור לבדוק מה חדש). אני מטיילת בין חנויות (בדרך ל... ובדרך מ...), מציצה, בודקת ואפילו מודדת. זה בדרך כלל בחנויות של רזות. בחנויות שחלון הראווה או הקטלוג מציג דוגמניות כחושות ורזות. אבל מה אכפת לי שהם מצלמים חרא קטלוגים ובונים חלון ראווה שלא מייצג את המגוון של הקולקציה? אני מחפשת בגדים שאני אוהבת, ולא באמת אכפת לי מה הם מנסים למכור בתקשורת. מבחינתי, מי שלא מספר ללקוחות שיש לו גם אופנה במידה גדולה מ-38, מפסיד ים של כסף בקופה- וההפסד כולו שלו. לכן, אין ברירה ליידיז, תתחילו להיכנס לחנויות שטרם נכנסתן אליהן, מבטיחה לכן שתגלו לא מעט מציאות, בטח במידות 40-44 שקיימות כמעט בכל חנות.

על מנת להקל עליכן במעט, מצרפת לכן 3 מותגי אופנה שאני קונה בהן לא מעט בגדים מדי עונה. החנויות האלה לא פונות לנשים שמנות, להיפך; שתיים מהן משווקות כחנויות לרזות צעירות והשלישית כחנות לנשים. בכל אחת מהן אני, במידה 48, משאירה אלפי שקלים מדי עונה, אז לכל מי שכתבה לי שהיא מידה 42-44 ולא מוצאת בגדים, תקפצו לבקר בחנויות (או שתלכו לכל מיני חנויות שמחזיקות בגדים בסגנון שלכן, ותגלו שהופ- יש בגדים!).

1. רונן חן
נדמה לעיתים שהתדמית של רונן חן היא כמעצב לנשים בוגרות יותר. אז זהו- שלא! אני רוכשת ה-מ-ו-ן חולצות, מכנסיים ושמלות אצל רונן, מדי עונה (מזה שנים). יקר לכן? יש סוף עונה ויש חנויות עודפים לאורך כל השנה (שיש בהן קולקציות מעונות קודמות). מבחינתי הבגדים של רונן הם השקעה מושלמת כי הם מחזיקים לי שנים, ואני חורשת עליהם (כי אתן כבר יודעות שאני חורשת על הבגדים שלי למוות). בקיצור- לא להתעצל ולקפוץ לבקר, לדפדף, למדוד ולזכור שיש הבדל עצום בין איך שבגד נראה על הקולב לבין איך שהוא נראה עלייך.


2. קאלה + אמה
לא לקפוץ ולכתוב לי "אבל זה מהמזרח ולא איכותי". אה, כי שאר הבגדים שאתן קונות הן ייבוא אישי מהמתפרה המובחרת באיטליה נכון? תרגיעו. בקאלה ואמה יש, לא תאמינו, יציאות ה-י-ס-ט-ר-י-ו-ת. מדובר בשני מותגים שמייבאים אופנה מהמזרח, והפכו לאט לאט לרשת חנויות (כל אחת בפני עצמה). האמת, העונה מצאתי והעמסתי יותר בקאלה, ולעיתים כשאני מגיעה לחנויות אני לא מוצאת כלום, ולעיתים מעמיסה ב-3000 ש"ח (שבמחירים שלהם זה אומר להעמיס ומלא). אין לי שם קנייה בפחות מ-1500 ש"ח! (לצערי ולשמחתם). כן, כן. ולא רק אני, גם אמא שלי מכורה לקאלה. היא מידה מתחתיי עם סגנון שונה משלי לחלוטין, ואחרי שגילתה שבקאלה ואמה יש גם דגמים במידות שלנו, היא לא מוותרת על ביקור חודשי (כי חייבים לבדוק מה חדש :) ). אז עזבו אתכם התמונות והקמפיינים המחורבנים של שני המותגים, מה שמעניין זה תכלס מה יש בחנות, ומסתבר שלא מעט. אבל זכרו, יום אסל יום בסל; פעם תמצאו מ-ל-א ולא תדעו על מה לוותר ומה להעמיס, ובפעם אחרת לא תמצאו כלום- וזו לא סיבה להתייאש. היתרון הגדול בחנויות האלה; טרנדים ובגדים מגניבים בכמויות, והתחדשות סחורה בקצב מטורף, ומחירים סבבה לגמרי.

אמה. צילום יח"צ

קאלה. צילום יח"צ