פלא שאין לך מה ללבוש? מתי הצלחת לפשפש לאחרונה בכל הארון שלך?

יש לי חברה טובה שכל הזמן מקטרת שאין לה מה ללבוש. זה מוכר וידוע- ואני שומעת את זה מכל כיוון, ואפילו מסננת את זה מדי פעם לאוויר (כדי שיהיה לי תירוץ לשופינג). העניין הוא, שש', חברתי היקרה, לא מפסיקה לרכוש בגדים חדשים ולבזבז טונות של כסף. אז איך יכול להיות שאין לה בגדים?
תחילה היא תירצה את זה בעובדה שיש לה 3 ארונות בגדים ב-3 ערים שונות. אחד בדירתה צמוד לעבודה ולאוניברסיטה, אחד אצל ההורים ואחד אצל החבר. וכך, עם רק 3 ארונות- אין לה מה ללבוש!!!
אז עם הזמן החבר הלך וגם שנת הלימודים נגמרת והכל צומצם לארון בבית ההורים. אחרי שלל הקיטורים נכנעתי והתייצבתי לראות איך לגברת אין מה ללבוש ומה קורה שם בארון הבגדים.
כשנכנסתי-חשכו עייני!!! OMG!!!! חדר ארונות- יש. מדפים -יש. קולבים- יש. טריליון שקיות מלאות בגדים על הרצפה- יש. בגדים ושמיכות מלאי אבק- יש. נעליים פזורות לכל עבר- יש. גישה לארון- אין. מה יש בארון- לא זכור. איפה בגדי החורף- בשקיות. איפה בגדי הקיץ- בשקיות. איפה הראש???? מחובר לכתפיים למזלה!

כך זה נראה לפני...
אז בואו נקסקס לרגע על הדבר הבסיסי; לא מעבירים בגדים בשקיות פלסטיק. כשעוברים דירה מעבירים בגדים או במזוודות או בקרטונים. הבגדים סופגים את ריח שקיות הפלסטיק... וזה לא ממש נעים.

דבר ראשון שעשינו: למיין!
את כל השקיות עם בגדי חורף זרקנו בצד אחד, ואת בגדי הקיץ בצד השני.
פתחנו את השקיות והעפנו את כל מה שקרוע או מוכתם (תלמדו לשחרר! זה רק בגד!!!)
לאחר מכן גילינו שלל בגדים של אותה חברה ושהם אותו דבר- ומיד פתחנו מחלקת תרומה בפינה השלישית.
לאט לאט צימצמנו את כל השקיות ל-4 ערמות; לשמור חורף, לשמור קיץ, לזרוק, לתרום.

עוברים הלאה!
אחרי שפילסנו את הדרך ומצאנו את הרצפה, עברנו לארון הבגדים. שלפנו מתוכו את כל הבגדים ומיינו בהתאם ל-4 הערמות. על הדרך גם גילינו שלל בגדים של האחות, בגדים של האמא ושל עוד כמה- כי היה להן הכי נוח לדחוף קצת לארון... פינינו וחילקנו לכל אחת את בגדיה, ניקינו את המדפים והתחלנו לסדר.

ש' לא גבוהה ולכן אינה מגיעה כלל למדף העליון בארון, לכן החלטנו להפוך את המדף העליון לאחסון (דברים שלא צריכים מדי יום, לכן אין צורך בנגישות קלה אליהם). ארזנו יפה את כל שמיכות הפוך ואחסנו במדף העליון בארון- כך הן לא יצברו אבק. 

אחרי... פתאום יש רצפה ומלא מקום...

במדפים האחרים יצרנו 2 חלוקות; מקדימה ומאחורה.
בחלק האחורי אחסנו את קולקציית החורף; במדף אחד סריגים, במדף שני מכנסיים, במדף שלישי שמלות וחצאיות חורף.
בחלק הקדמי של כל מדף אחסנו את קולקציית הקיץ (העונה הנוכחית), לפי אותה חלוקה; מדף אחד חולצות, מדף שני מכנסיים ומדף שלישי שמלות וחצאיות.
בכל מחלקה (חולצות/מכנסיים וכו') יצרנו חלוקה של בגדים לעבודה, בגדים לבילויים ובגדים לבית (סריגים, חולצות ארוכות דקות וכו').
כך הפכנו את הכל לנגיש וחשוף. כעת ש' יכולה לראות את כל המלתחה הרלוונטית לעונה, ולבחור מה ללבוש (ויש לה בשפע), מבלי 'לחרוש' על אותו הבגד בלי סוף- כי עכשיו הכל פרוס לפניה.

פתאום נותר לנו המון מקום פנוי, גם בתלייה וגם במדפים. איזה כיף!!!
עוד פרט חשוב; את המעילים, הז'קטים ושאר פריטי החורף אחסנו בצד הרחוק יותר של הארון. כך כשש' נכנסת לחדר הארונות, החלק הקרוב ביותר לדלת, והמרווח ביותר, הוא החלק בו היא משתמשת באופן יומיומי. המחשבה על נוחות ונגישות- היא החשובה ביותר כאשר מסדרים את הארון או את חדר הארונות.

ועכשיו, לנעליים!
החדר של ש' הפך עם הזמן לחדר אחסון ריהוט. ככה זה, הילדה עברה לדירה בעיר אחרת, והחדר הפך אט אט למחסן. אז אחרי שש' קיטרה והתעצבנה, לימדתי אותה איך להפוך את מה שיש לשמיש ונוח. מה זאת אומרת?
גילינו עגלת מגשים כזו שהיו מגישים בה בעבר אוכל והפכה עם השנים למעין פריט מהמם שמניחים עליו חפצים לראווה.  כמובן שגם רהיט זה היה קבור תחת שקיות הבגדים... לקחנו את העגלה שכוללת 3 מגשים (שהפכו מבחינתנו ל-3 מדפים). הנחנו אותה מתחת לחלון (שהיה לפני כן עמוס בשקיות עם הבגדים), ועליהם הנחנו את הנעליים של העונה. כך יצרנו בעצם תצוגה מסודרת של כל הנעליים.

לפני

אחרי. תצוגת נעליים
היתרונות; הנעליים לא על הרצפה = ניתן לנקות בקלות. כל הנעליים פרוסות וגלויות כך שש' יכולה להפסיק לנעול רק זוג אחד, ולהתחיל לנעול את כל הזוגות, לשלב ולגוון. כשיגיע החורף, היא פשוט תחליף את תצוגת נעלי הקיץ לתצוגת נעלי החורף, ותתחיל לנעול את כל מה שרכשה, במקום רק זוג אחד... כי למי יש כוח או זמן להתחיל לחפש נעליים בבלאגן?

העומס שיצר הבלאגן העיק מאוד על ש', ויעיק על כל אחד. מרוב הבלאגן היא לא ידעה אפילו מאיפה להתחיל לסדר! אז אם גם אתן מוצאות את עצמכן קבורות בבלאגן של ערמות, שקיות, בגדים או כל דבר אחר, קחו חברה ליום סידורים, מלאו לכם כוס שתייה קרה וסדרו לאט לאט וביחד. זה הרבה יותר נעים והרבה יותר פשוט. לנו לקח 5 שעות להפוך את כל החדר (כולל חדר הארונות) ממחסן לחדר מסודר ונעים. זה יותר פשוט ממה שזה נראה, וכשיש אתכן חברה- זה גם הרבה יותר כיף!

אנשי twentyfourseven הכי ישראלי, הכי נכון, הכי שיק! והם בחרו בי :)

זה תמיד מאוד מצחיק אותי הפער העצום בין הפנטזיה של עולם האופנה לבין המציאות. בואו נודה באמת- הרחוב הישראלי לא אוהב/מבין אופנה אמיתית. קוטור, תפירה, בדים, איכויות. זה לא מה שהצרכן המקומי מחפש. אנחנו לא מנהטן ולא פריז. אנחנו ישראלים. רוצים נוח, יפה וזול. ככה זה! אז בזמן שכולם מסקרים את קולקציות החורף החדשות שחושפים מותגי האופנה, ויורים לאוויר כותרות בנוסח "כמה פוליאסטר!!!", אני נבחרתי מבין שלל בלוגריות האופנה להגיע לסגנן לוק אחד ללוק בוק של המותג twentyfourseven, ועל הדרך גם להיחשף לקולקציה החדשה. ותאמינו לי, מגיע להם שאפו!
לא, לא בגלל שבחרו בי (ובעוד אחת) מכולן, אלא בזכות הקולקציה שהצליחה לשלב את הנוחות הישראלית עם האיכויות והשיק של עולם האופנה.twentyfourseven הפכו למותג שכבש את הארץ בסערה. אני זוכרת שרק התחילו.... והיום, לקוחותיי הרבות לא מוותרות על הבגדים שלהם. הכי כיף והכי שווה כחול-לבן! אבל על הקולקציה עוד נקסקס בהמשך  (והרבה! כי היא נהדרת!!!) אבל בואו נחזור לעניין לשמו התכנסנו: סגנון לוק לצילומים של המותג.

כך הכל התחיל...
אתמול אחר הצהריים רטט הטלפון ועל הקו חיכתה לי ש' היחצנית וביקשה ממני לפנות את הבוקר כי יש לה הצעה מפתה בשבילי. אתם כבר מכירים אותי, אני זורמת ולא אומרת לא, אז כהרגלי- עניתי בחיוב וקיבלתי הוראה להתייצב היום בבוקר בסטודיו.
ש' בלוק כייפי של 'זרקתי על עצמי משהו'...

בכניסה חיכתה לי שרון (ר.ע. ש' היחצנית) בלוק של 'זרקתי על עצמי משהו ואני נראת מהמם' עם גופייה שחורה, מכנסיים בצבע האהוב עליי ונעלי עקב, כיאה לאשת אופנה. טיפסנו במדרגות והגענו לסטודיו שבו חיכו לנו רון קהאן, המעצב הראשי של המותג, אנשי השיווק, הדוגמניות, המאפרים, מעצבי שיער, ארט דיירקטורים, צלמים, וכמובן- הסטנדים עמוסי הבגדים!
בחיוך ממיס וכובש (שלא מוכר בדרך כלל בתעשייה) הכניס אותי רון לבחור משלל הסטנדים את הלוק המנצח שלי. כמו ילדה טובה, בחרתי וחיכיתי לאישור, כשהוא מצווה עליי 'תבחרי מה שבא לך. הכי חופשי'.

איך אפשר לבחור רק לוק אחד??? קולקציה מהממת!

בדיוק ברגע זה קיבלתי פיק בירכיים. מה זו ההתנהגות הזו???? אני רגילה אפילו מהסטים שאני עובדת בהם שאנשים שולפים ציפורניים, עוקבים אחרי כל נשימה שלך, מעדכנים אותך כל רגע מה דעתם (גם אם לא שאלת)... אני לא רגילה לכזו קבלת פנים חמימה, בטח לא בסט שאני כביכול מתפרצת אליו (שהרי ראובן כהן אחראי על הסטייל, לא אני). באותו הרגע- הם קנו אותי. אני שבויה שלהם ועכשיו מתפטרת ועוברת לעבוד איתם! מה זה היחס הזה? מהמם!!!! כמה כיף! נדיר!!!!

מתכוננים... בוחרת נעליים שישלימו את הלוק

אז אחרי שהתאוששתי מההפתעה, שלבתי 3 פריטים שכבשו את ליבי, והיה לי ברור שהלוק שלי מוכן!
ללוק צירפתי נעליים+כובע (הכי שיק)+ תיק מושלם לאישה הישראלית+ שרשרת+ עגילים (מותר להעמיס- זה צילומים) ושלחתי את הדוגמנית פ' לסט הצילומים. כשהיא יצאה מחדר ההלבשה בחנתי את פניהם של כל אנשי הצוות. ר' סינן לי בשושו "הורס" ופ' הדוגמנית נשלחה להצטלם.

הצוות הבוחן... ממש מרגישה כמו בבית ספר ;-)

קצת קליקים, קצת פוזות והופ נגמר!!!! עבר מהר... בא לי עוד...

והלוק הנבחר שלי...

על הסט...

רון משגיח ובודק שהלוק בסדר... נראה לי שקיבלתי ציון עובר... אני מקווה

שימו לב לסריג המושלם הזה!!!! חייבת לפחות אחד כזה בארון!


יפה כמו שאת-אחרי!

זוכרות שעדכנתי אתכן על חששותיי מצילומי הלנז'רי? ובכן- אני אחריי!!! ים החששות שהציפו אותי היו כה גדולים עד לרגע שבו הגעתי לסט הצילומים. אחרי מסע חיפושים מיוזע הגעתי לכתובת שניתנה לי, וכבר בכניסה חיכו לי צוות המעודדות (בנות אתר און לייף ובנות אייצ' אנד או) שכל שהיה חסר להן זה פונפונים צבעוניים. כראוי לקבוצת בנות המשמשת כקבוצת עידוד ו/או תמיכה נפשית, מרגע שנכנסתי בדלת הן קירקרו אחרי וניסו לפטם ולהשקות אותי בלי סוף. לשבחן- הן יצרו אווירה סופר דופר מרגיעה. כבר שכחתי 3/4 מהחששות שליווי אותי. אז אחרי קצת ריכולים ושטויות, הוכנסתי כלאחר כבוד לחדר המקורר- חדר האיפור והשיער. פינפנו אותי וגלגלו אותי (ברולים כמובן), משכו לי איילייינר ואודם, והופ- הפכתי מסתם גאלה מיוזעת ומותשת לדוגמנית לנז'רי! 
רק לי זה נשמע מגוחך? דוגמנית לנז'רי! בחייכם, 2/3 מהחיים שלי כלל לא מתועדים בתמונות בגלל שאני לא אוהבת להצטלם, אז עכשיו לדגמן??? נו שויין, אני כבר פה- מה לא נזרום? זורמת. המטרה מספיק חשובה!
האמת- מאחורי הקלעים הסתובבתי כפאם פטאל ושיגעתי את כולם בשלל ריקודים ושירים מאולתרים. שכחתי בכלל שאני אמורה להצטלם (או יותר נכון- הכחשתי), ופשוט הפכתי לצוות הווי ובידור, עד הרגע שבו הוכרז שמי באופן רישמי. 'גאלה תורך' נשמעה צעקה קלילה באוויר. הדם ירד מהראש והדופק הגביר מרץ, נהיה לי חיוך 'מפגרת' (חיוך 'מפגרת' זה החיוך בו את נבוכה עד מוות אבל לא נעים לך אז את מחייכת וזה יוצא עקום...כזה!), דילגתי אל הסט, הושבתי בפינה בין שלל וילונות, סדיני סאטן ומנורות (שהמיסו אותי!!! מי אמר שקל להיות דוגמנית). פתאום אוהד (הצלם) התחיל לצחוק. כנראה שחוסר הנוחות והמבוכה שלי הכניעו אותו. יש סיכוי שאם הייתם רואים אותי מנסה למצוא פוזיציה נוחה- גם אתם הייתם נקרעים!!! לא הפסקתי להחליק מסדיני הסאטן, דפקתי בהצלחה את הפרצוף בחלון וכשהבטתי ימינה גיליתי את השכנה המבוגרת עומדת בחלונה ומשקיפה עליי. היה הזוי!  אוהד הבין שאם הוא לא מתחיל אני לא אסיים, אז הוא תפס פיקוד והחל לביים אותי.
הוא: "תהיי סקסית"
אני צוחקת
הוא: "תסתכלי החוצה כאילו את מחכה לאהוב"
אני דופקת את הראש בחלון (שוב. בטעות)
הוא: מתאפק לא להיקרע מצחוק וממשיך "עכשיו מבט אליי"
אני מסונוורת
הוא: "טוב תסתכלי חזרה שמאלה"
סבבה
הוא: "ושוב אליי. תהיי סקסית!"
וככה במשך זמן רב. אני לא יודעת בדיוק כמה. לי זה היה נראה כמו נצח. בעיקרון- זה כנראה היה פחות...
"יש לנו את זה" הצהיר אוהד והרשה לי להחליק ישבני מעל סדיני הסאטן אל עבר מרצפות הרצפה הקרירות. מובכת עם בלוטה בראש פילסתי דרכי בין שלל הכבלים שעל הרצפה אל עבר המחשב, להציץ בתמונות. שנאמר: "אללה יוסטור!".
להגיד לכם שהתעלפתי מאושר מהתמונות? ובכן... לא. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי (כמו כולן נראה לי) וישר התחלתי לחשוב "היית צריכה פה להרים סנטר, פה שיער אחורה, פה מבט יותר נמוך"... וגם נתחשב בעובדה שביום יום אין סיכוי שתמצאו אותי בבגד מנומר ובטח לא שבבייבי דול מנומר... אז סיכמנו שאני סומכת על אוהד שיבחר את התמונה המנצחת. ידעתי שגם הבנות של און לייף ישמרו עליי ולא יחשפו תמונה לא מחמיאה בעליל, בכל זאת, הפרצוף שלי הוא הפרצוף שלהן...

למי שפיספסה; 'יפה כמו שאת'
פרוייקט מיוחד של אתר ONLIFE בחסות ההלבשה התחתונה של H&O מציג 12 נשים (לא דוגמניות) בלנז'רי כאקט מחאתי נגד משטר הרזון החולני והפוטושופ המוגזם! כל הנשים צולמו ותמונותיהן חפות מפוטושופ, שנאמר- את יפה כמו שאת!!!

אז אחרי שק חששות שאויידו ויום צילומים מהנה ומפנק, אני שמחה להציג בפניכן את התמונה הנבחרת, וגם עוד כמה מאחורי הקלעים- סתם בשביל הכיף :)

תמונתי בקמפיין 'יפה כמו שאת'
מטמטמת את כולם מאחורי הקלעים

נתנו לנו אוכל של דוגמניות אמיתיות...
קארין אחרי אני לפני, בשמלה מנוקדת ומהממת של PIPA

את פרס הסקסיות של הקמפיין קטפו בעיניי שתי נשים מהממות:

 מאיה בצלאל- היסטרית!!! התגלתה כבחורה מדליקה אש

קארין אלדאה- הורסת!!!! והכי אמיצה מכולן. תמונה היסטרית בעיניי

בלונד- יופי או אופי????


היום מציינים 50 שנים למותה של האגדה מרלין מונרו. האישה שהפכה לאייקון אופנה היסטרי והעניקה לבלונד גלאם היסטרי. אז לרגל היום המיוחד, הושבתי לשיחה שלוש דיוות בלונדיניות (יורשותיה של מונרו?... בכל זאת, כל אחת אייקון בתחומה...), ודנו בשאלה הכה חשובה- האם בלונדיניות זה אופי או יופי?



דיברנו גם קצת על אופנה, על תשוקות, על טיפים באופנה ואפילו חשפנו למי יש כבר מספיק בגדים בארון.  יצא משעשע למדי... אז תכירו את שלושת הבלונדיניות שכבשו את עולם האופנה והבידור שלנו, ומפיצות גלאם, נצנצים ופאייטים ורודים לכל עבר!


בלונדינית מספר אחת:



שם: שחף סגל
גיל: 41 ו-3/4
עיסוק: מאיפה להתחיל? אשת יחסי ציבור המתמחה בתחום האופנה במשרד "רוני ארנון תקשורת", שחקנית ב"הבימה" וקריינית של פרסומות ברדיו ובטלוויזיה. אני גם אמא לשני עוללים. זה לא מקצוע, אבל זה המון עבודה.
בלונדינית זה יופי או אופי? לא התעמקתי בשאלה. נדמה לי שאם את בלונדינית עם אופי, אז יופי!
הדבר הכי אהוב בחיים שי נייבורג, או כמו שאני אוהבת לקרוא לו – בעלי.
הדבר הכי אהוב בעבודה האפשרות לקדם מעצבים צעירים ומוכשרים והבגדים שאני מקבלת במתנה.
הרגלי השופינג שלי אין לי כאלה. בגדים שעוברים דרכי להפקות או כאלה שאני רואה בשואו רומז של הלקוחות שלי וחומדת – נרכשים מיד. אני מתעבת קניונים, אין לי זמן להסתובב בחנויות, ואם אני כבר במצב רוח לקניות, זה נגמר בבגדים לגברים בחיי. אל תספרו להוא שאני אוהבת, אבל יש לי מספיק בגדים.
5 פריטים מושלמים שיש לי בארון: מכנסי בד בגזרה רפויה ומושלמת של המעצבת ברכה בר און, סקיני שחור של אייץ' אנד אם, קרדיגן פאייטים הורררררס של שוגרדדי, שמלת ג'ינס בגזרת  מושלמת של "לוצ'י" והכי הכי – מעיל צמר כחול שקיבלתי במתנה מהמעצב רונן חן ליום הולדתי. המעיל יהיה בקולקציית החורף שלו, אבל לא בצבע שיש לי. בקיצור – רק לי יש כזה!
הדבר הכי חשוב באופנה לא לקחת אותה ברצינות. בינינו – כולה בגדים.
טיפ סטיילינג שלמדת בחיים: ורוד ואדום ביחד? השתגעתן?!
כדאי שתדעו עליי, סתם כי בא לי: שמצאתי את הבלונד המושלם באמת רק לאחרונה, בעזרתו של מלך הבלונד, האחד והיחיד – מיקי בוגנים. 
צילום: ענר גלם


בלונדינית מספר שתיים:



שם: סמדר גנזי
גיל: 50
עיסוק: מפיקת אירועי אופנה ותצוגות אופנה, חברת פאנל בתכנית הבוקר של אורנה דץ בערוץ 10
בלונדינית זה יופי או אופי?  אופי
הדבר הכי אהוב בחיים: הילדים שלי
הדבר הכי אהוב בעבודה:  לערוך מוסיקה לתצוגות האופנה שאני מפיקה
הרגלי השופינג שלי: קונה פעמיים בשנה: בתחילת העונה כמה פריטי לבוש ואקססוריז טרנדים שישדרגו את המלתחה שלי ואראה מעודכנת ובסוף העונה חוזרת לקנות פריטים שהתעלפתי מהם בתחילת העונה אבל היו יקרים מידי..
5 פריטים מושלמים שיש לי בארון: ג'ינס עם קרעים של זארה, טיץ שחור עם אפליקציות דמוי עור מ- HOLLY  מיטל אקרמן שאני הולכת איתו כבר 4 שנים ותמיד מקבלת עליו מחמאות, מגפי בוקרים של עמנואל, סנדלים מהממים שקניתי בזארה בגרוש וחצי ותמיד שואלים אותי מאיפה ולא מאמינים שזה מזארה, תיק סגול עם דוגמאות פרחים צבעונים שקניתי לפני המון שנים בפאריז ואני שומרת עליו כפריט נוסטלגי ומיוחד
הדבר הכי חשוב באופנה: הומור! אין מספיק מזה באופנה..
טיפ סטיילינג שלמדת בחיים: לא להיות קורבן עיוור של טרנדים ומגמות. לקחת את הטרנדים שמתאימים לך, למבנה הגוף שלך, לאישיות שלך, לתקציב שלך ולערבב אותם עם מה שיש לך בארון. לא לשבור תכניות חיסכון בשביל לקנות בגדים, לדאוג שיהיו לך תמיד פריטי בייסיק איכותיים בארון כדי שתוכלי לערבב עם צבעים וגזרות נכונות לעונה. מהפריטים הנכונים לעונה תוכלי להיפטר בתום העונה ואת פריטי הבייסיק כדאי שתשמרי להרבה שנים.
 כדאי שתדעו עליי, סתם כי בא לי: שאני מורה לחינוך גופני, בוגרת וינגייט, שחיינית ( כל בוקר 50 בריכות ) ועושה יוגה קבוע, נפש בריאה בגוף בריא!!
 צילום: אמיר יהל


בלונדינית מספר שלוש:



שם: מיכל שם טוב
גיל : 32
עיסוק: סטנדאפסטית (זואה קומדי בר)  ושדרנית רדיו ( כל יום 16:00-18:00 רדיו דרום)
בלונדינית זה יופי או אופי?  לגמרי אופי!!! למרות שללא ספק יש לזה השפעות על הטוטאל לוק - לנשים בלונדיניות יש את הלוקסוס לחכות עוד יום עם מריטת השערות ברגליים, הגלאם של הבלונד מושך את העיין אפ אפ, זה נכון גם לגבי גידול תחת. או שלא???!
הדבר הכי אהוב בחיים: לאהוב ולהיות נאהבת, בעצם לצחוק. בעצם את המשפחה שלי, בעלי והילדים. אמממממ בעצם אוכל??!
הדבר הכי אהוב בעבודה: הכל. הלחץ, האקשן, המאזינים, הקהל, מסיבות הרווקות, מסיבות הרווקים... אני מבורכת, מעטים הדברים שאני עושה ולא אוהבת... נראה לי שזה בגלל הבלונד.
הרגלי השופינג שלי: כל פעם שבא לי, כשאני רעבה, צמאה, בדיכאון, שמחה. תמיד!!!
5 פריטים מושלמים שיש לי בארון: כמעט ואין שחור למעט שמלת בסיסית אחת. הרוב חצאיות ושמלות. המון צבע!! חולצות מכופתרות, הרבה וורוד. כמעט ולא לובשת מכנסיים.
הדבר הכי חשוב באופנה: להכיר מה מחמיא לגוף שלך. אופנה זה פונציאל גדול לקורבנות ואסון. תכירי את הגוף שלך וכמעט אפעם לא תראי לא אופנתית. אלא אם את.. לא, עזבי.
טיפ סטיילינג שלמדת בחיים: אבא שלי היה אומר לי כשהייתי נכנסת לבריכה עם בגד ים וחולצה מכסה מעל - מאמי למה ככה? כשהבהרתי לו שזה ככה כי אני שמנה הוא אמר לי: אההה ועכשיו את רזה???? הבנתי באותו יום ששחור זה לא מרזה, דיאטה כן. ללבוש צבעים צבעים צבעים, הדפסים, פסים ונצנצים, לכו על פוקסיה ורוייאל, לכו על כתום ואדום. במקרה שלי שמלות, קו חיתוך מתחת לציצי גזרת A מחמיאה כמעט לכולם, עומק המחשוף תלוי. ושוב, צבעים צבעים צבעים!!!! 
כדאי שתדעו עליי, סתם כי בא לי: שאני מהממת ורוצה להיות חברה שלכם לכל החיים (נתחיל בפייסבוק) ותבואו להופעות ותצחקו בקול גם אם לא מצחיק!!! מה קרה? קצת פרגון, אז מה אם אני כוסית??!