פנינה חוגגת והסלבס מנחסים לה

את הפוסט האחרון לשנת 2013 החלטתי להקדיש לאישה והבלונד, פנינה רוזנבלום. היא אושייה ואשת עסקים שחגה יומולדת וכינסה את מיטב סלבריטאי ארצנו להשיק כוסית, ולזכותה יאמר כי היא אישה חזקה, יפה, יזמית נהדרת ומהווה מודל נשי מוצלח. למה? כי היא מתחזקת בסטייל קריירה של שנים ארוכות, לא מפחדת מביקורות ואגואים, מתנהלת בחינניות בעולם מלא רפש ופוליטיקות, ומצליחה כמעט תמיד לייצר כותרות חיוביות (במיוחד בשנים האחרונות).

פנינה הגיעה לחגיגת יום ההולדת לבושה בשמלה לבנה שעוצבה במיוחד עבורה על ידי מעצב האופנה דני מזרחי. האמת? שאפו. היא חשפה רגליים וסגרה מחשוף, הרעיפה הרבה גלאם ומשוויצה בגופה המעוצב ובשיערה השופע. הייתי מרגיעה קצת את האיפור, אבל פנינה זו פנינה- והאיפור הכבד עם 50 טונות הפודרה מתחת לעינייים- זו היא וזה כבר חלק מהמותג שלה.

 

 

בניגוד לפנינה, נדמה כי העסקנים והידוענים שהגיעו לחגוג לא טרחו להסתכל במראה בטרם היציאה מהבית, והמחזות היו קשים מנשוא, גם במחלקת הגברים וגם במחלקת הנשים.

 

דליה איציק:

מה אומר לכן? היא נראת רע. האיפור קטסטרופה והבגדים- אללה יוסטור! גברת דליה איציק היקרה, אני מאחלת שבשנה האזרחית החדשה תגלי את החבר החדש הכי טוב שלך- מעצב האופנה רונן חן. יש לו קולקציה שנתפרה במיוחד עבורך; קלאסית עם טוויסט שיקי ומיוחד שתעניק לך תמיד מראה הולם ואופנתי. אמצי אותו אל ליבך ואל ארונך. במקרה הזה הייתי ממליצה לך לבחור בשמלה המהממת הזו במקום בסחבות שבחרת. אל תיפגעי- תאמצי!

 

מורן אטיאס:

היא אמורה להביא ניחוחות קסומים של גלאם מחו"ל לא? היא הפציעה בלוק משעמם שגרם לי לפהק 5 פעמים ברציפות. למה ככה??? מה עם קצת צבע או בגד נורמלי? השילוב של המגפיים והכפפות עושה רק לי אסוציאציה של סאדו? לך יקירה הייתי ממליצה לאמץ (ועל הדרך גם לתמוך בעיצוב ישראלי ולפרגן) ל- ISIDORA ANNE של המעצבת ליטל אלקלעי. יש לה קולקציה בדיוק בשבילך לאירועים שכאלה; אופנתית ועל זמנית עם קורטוב של טרנדים וגזרות נהדרות שמעניקות טוטאל לוק של "זרקתי על עצמי משהו ואני נראת נהדר". אם התחשק לך מראה נונשלנטי ולא מתאמץ הייתי ממליצה לך על השמלה הכחולה עם הכפתורים המיוחדים בגב, מצרפת לה חגורה קטנה במותניים וקלאץ.

 

 

אסף הרץ:

אמ... במילה אחת פשוט לא!!! זה נראה רע רע רע ואין שום סיבה ביקום להתלבש כך! כיום יש לא מעט היצע נהדר לגברים, לכן אסף יקר, ממליצה לך לזרוק את כל מה ששוכב לך בארון ולהעמיס את הקולקציה הנוכחית בסליו. הקולקציה הנוכחית שלהם היא בדיוק עבורך: קלילה, שיקית, מתאימה לגבר- גבר. לאירוע הספציפי הזה הייתי מצפה ממך פשוט לא להתאמץ ולהעתיק אחד לאחד את הלוק הספציפי הזה מהקטלוג. לבחור ז'קט במידה שלך (ולהשאיר לסבא את הז'קט שלו- בכל זאת חורף, שלא יהיה לו קר), לשלב מכנסיים שעוד לא פגשו את מכונת הכביסה 50,000 פעם, עם טי שירט פשוטה ומדליקה פלאס קרדיגן קולי. טוטאל לוק מנצח. זה בסדר לא לדעת להתלבש, בדיוק בשביל זה מייצרים קטלוגים- תעתיק!!!

 

 

קובי פרץ:

קובי, קובי, קובי. מה עניינים? אתה עייף אה? אז זהו, שזה לא מעניין! הלוק יבש, מצ'עמם, חסר כל מעוף ונראה פשוט לא טוב. עזוב אותך אם זה ממותג או לא- זה לא מעניין ולא רלוונטי. אני ממליצה: מה שטוב לאנחל בונני- טוב לקובי פרץ. וכדאי שתשב כי זו הפתעת השנה- אני ממליצה לך דווקא את הלוק שהוא הכי 180 מעלות אלייך והכי לא שופוני וממותג, את הלוק של זיפ. כן, כן- זיפ. ג'ינס כמו שאתה אוהב- יש. חולצה וי כמו שהז'אנר אוהב- יש. מעיל נורמלי ועדכני יותר מז'קט הג'ינס העתיק שלך- יש. בקיצור- תתפשט ותחליף, ואת הבגדים שהורדת תתרום. סגור?

תמונות מהאירוע: אסף לב. תמונות מעצבים: יח"צ

לחשוב מחוץ לקופסא

כל מי שמכיר ויודע איך הראש שלי פועל, יודע שהכאוס הוא עצום. מיליארד רעיונות מציפים אותי בכל רגע נתון, וכשהייתי צריכה להחליט על עיצוב ביה"ס לסטיילינג, הבלאגן רק גדל והתעצם. פניתי למספר מעצבים ואדריכלים, אבל בסוף, גם מחוסר תקציב וגם מחוסר התאמה, נותרתי לבד במערכה. ליווה אותי אדריכל שנבחר (בכל זאת אישורים ובירוקרטיות), אבל צוות ההנהלה חרץ את הדין וקבע שאני אעצב לבד את שטח ביה"ס.

אחרי תקופה ארוכה (הייתי צריכה להפנים ולתת לדברים ולחוויות "לשקוע" למקומן), החלטתי לשתף אתכן בתהליך המורכב אך המדהים והמספק שעברתי, עם הדבר הזה שנשמע כל כך פשוט אבל כל כך מורכב- עיצוב חלל בית הספר לסטיילינג בדיזנגוף סנטר. 

 

הוויז'ן

דבר אחד היה לי ברור, אני רוצה לשקף את העובדה שסטיילינג זה תחום אומנותי ויצירתי שאין בו תבניות, אין בו נכון או לא נכון, הכל נכון והכל מותר, צריך רק לחשוב איך. רציתי שהתלמידים שיכנסו לביה"ס ירגישו שמגרים ומעוררים את המוח שלהם. סירבתי בכל תוקף ליצור מראה "בית ספרי" של כסאות ושולחנות, משהו מקובע, צפוי וידוע מראש. רציתי ליצור חלל מלא השראה שיצליח גם להכיל את כל הציוד מבלי להיראות מחסן או חדר עבודה.

הרעיון היה ליצור 'אופן- ספייס' אחד וגדול בניגוד לעצת המעצבים לחלק אותו, ולבנות את כולו באופן מודולרי שמשתנה משיעור לשיעור בהתאם לצרכים; פעם כיתת לימוד, פעם סטודיו ופעם חלל למדידות אופנתיות.

 

הצצה מפתיעה לעולם יצירתי ושונה

 

 

ואז התחלנו לעבוד

האתגר הראשון שניצב בפניי היה המבנה עצמו. נדרשנו לשבור קיר אחד ולבנות קיר אחר, להעביר את כל החשמלים ומזגנים לנקודה אחת (זה נשמע כל כך פשוט שכותבים את זה אבל מסתבר שמדובר בהרבה הרבה הרבה עבודה), חידוש תקרה כמובן אחרי כל ההרס והבלאגן, וזה עוד לפני שהגענו לשלב העיצוב.

צמד המילים העיקריות שנשמעו בחודשי השיפוצים והעיצוב היו "אי אפשר". שמעתי את זה מהאדריכל, מבעלי המבנה, מאנשי המקצוע וממי לא? הבעיה הייתה שהם לא היו מודעים למי הם אומרים את זה, שאני הרי שומעת "אי אפשר" ומוכרחה להוכיח שאפשר! מרוב הרעיונות היה לי ברור שמה שאני כבר כן סגורה עליו ורוצה- יקרה ויהי מה! לא עניין אותי כלום. אין דבר כזה אי אפשר! ברור שזה יצר לנו שעות על גבי שעות של ויכוחים קולניים, התפטרויות כל דקותיים (כן, התפטרתי לפחות 5 פעמים ביום- מגוחך עד כמה שזה נשמע) והרבה הרבה לחץ, אבל בסוף כולם הבינו שאין להם ברירה, וכשאני רוצה- אני מקבלת!

לצערי, נתקלתי בתהליך הזה בלא מעט בעלי מקצוע שהכניסו את ה-ח' לחאפרים. החל מחוסר יכולת לעמוד בזמן ועד אספקת סחורה לא נכונה. יו ניים איט! הכל קרה לי. ושלא תתבלבלו, זה לא מנע ממני לקבל את מה שאני רוצה.

 

אחרי החלפות ספקים ואנשי מקצוע נבנה לפתע צוות קסום של אנשים מקסימים, מקצועיים שהבינו שזמן זה כסף, ושגם הזמן וגם הכסף אוזלים- ותיקתקו עבודה.

 

מחורבה מוזנחת לחלל מרהיב. שברנו, בנינו, צעקנו, צבענו, התקנו ובסוף נשארנו מחובקים

 

אחרי שנפלה ההחלטה שזורמים איתי ומשאירים את החלל פתוח וזורם, החלה העבודה הקשה; מציאת ה-רהיטים. אין הרבה אופציות, ומה שכבר קצת יותר יצירתי עולה כמו 3 כליות, והרי לי יש רק שתיים...

באחד הימים של השיפוצים, אחרי שכבר סיירתי וחרשתי את הארץ לאורכה ורוחבה בשביל למצוא פתרונות ישיבה מגניבים ונוחים, שמעתי בחצי אוזן שמפרקים את הקולנוע האגדי בקומה התחתונה. 3 נורות קיפצו מעל ראשי! זהו! מצאתי! כורסאות קולנוע מפנקות של פעם- זה הפתרון! שיתפתי כמובן את בעלי המקצוע וכרגיל שמעתי "אי אפשר" מכל עבר; "זה מחובר לרצפה. כל כסא בנפרד. זה מלא עבודה והם גם מטונפים וקרועים" ואיזה תירוץ לא שמעתי. "אני רוצה כסאות קולנוע" הצהרתי, הפעם באסרטיביות יתרה, ונדמה לי שהרעיון הופנם. וזוכרות מה סיכמנו מקודם? כשאני רוצה- אני מקבלת! ירדתי בשקט לאזור הקולנוע שכבר היה עמוק בשיפוצים, ובחושך מוחלט התחלתי לדוג מושבים, לדגום אחד אחד (שרק באור גיליתי שבעצם יש שני צבעים- סגול ואדום), חלקם קרועים, לחלקם מודבקים מסטיקים וחלקם מוכתמים בצורה קשה. אחרי שעות של התגנבות לקולנוע (כי הפועלים אסרו עליי להיכנס לשם- בהצלחה להם), דגתי 50 חתיכות של כורסאות קולנוע ראויות לשימוש. ועכשיו נותרו רק 2 משימות לסיום הסאגה המתישה: 1. למצוא דרך לנקות אותם ניקוי עמוק, 2. למצוא פתרון איך להשתמש בהם מבלי לתקוע אותם אחד-אחד ברצפה.

אחרי אינספור שיחות ופגישות עם נגרים ורתחים, נמצא האחד שלא חשש ובנה קונסטרוקציה נהדרת שמאפשרת לכסאות להיות מודולרים. אחרי שבועיים קיבלתי את הקונסטרוקציות והזמנתי ניקוי יבש עד הבית, שעמל עליהם שעות רבות. התוצאה לפניכם:

מהחושך והאבק בקולנוע, ליצירת מופת. לא קל להיות יצירתיים- אבל אסור שזה יגרום לכם לוותר.

אני זוכרת שבשלב מסויים, בין כל השגעות, תפס אותי א', האיש שמלווה אותי בפרוייקט, משך אותי הצידה ואמר לי עם מבט של עייני עגל "גאלה, אולי תוותרי?". אני חייבת להודות שבאותו רגע זה קצת הוציא לי את הרוח מהמפרשים. התסכול והייאוש התערבבו והתעצמו, אבל היה לי ברור שכמו כל דבר בחיי, אין לי דרך אחרת, ולכן אני חייבת למצוא פתרון ולהגשים את הוויז'ן שלי. היה לי כל כך ברור שאין לי ברירה אלא להילחם על זה (וזו הייתה חתיכת מלחמה מטורפת), כי אין שום סיכוי שבעולם שאחרי שנים שחלמתי על פתיחת בית ספר לסטיילינג, הוא יהיה עם כסאות ושולחנות לימוד מדכאים. אין מצב! היום אני יכולה להצהיר שזו הייתה אחת ההחלטות הטובות שלי, שכן המראה של הפרצופים של התלמידים שנכנסים לראשונה לבית הספר, הוא בדיוק זה שרציתי. הם נפעמים. "וואו", "יא איזה מגניב", "יואו זה היסטרי" הם רק חלק קטן מהתגובות שאני מקבלת מדי יום מהם, וזה שווה בעייני את הכל.

 

התוצאה

משלב הבנייה וההריסה, דרך העיצוב ובחירת הריהוט המושלם, עברו המון מים בנהר, אבל מסר אחד חשוב נשאר והוא מונחל לכל תלמיד ותלמידה שלי. אני לא מאמינה שאי אפשר. אני מאמינה שגם אם מסרבים לך בדלת הראשית, תמיד יש דלת אחורית, חלון קטן או אפילו ביוב- תמיד אפשר למצוא את הדרך להשיג ולהיכנס ולעשות את מה שרוצים, כמו שרוצים. וזה לא משנה דרך איפה נכנסים, העיקר שמגשימים- וזה דבר שבעייני חשוב מאוד במיוחד במקצוע אמנותי כמו סטיילינג. סטיילינג זה עולם ומלואו, עולם רחב גדול ומגוון שמעניק לכל מי שבאמת רוצה- לעסוק בו. צריך רק את הכלים המקצועיים הנכונים ואת הכוח להילחם על מה שמאמינים. זו הייתה הדרך שלי מאז ומעולם, הרבה לפני שידעתי שיש מושג שכזה "סטיילינג", ומאז ועד היום- זו דרכי.

גם כשטורקים לי דלת אחר דלת בפרצוף, אני לא מתייאשת, פותחת את הראש ומוצאת דרכים יצירתיות לגרום לזה לקרות, ואם אני יכולה- כל אחד יכול. זה המסר הכי חשוב שהתלמידים שלי לומדים. הדגש הוא שיהיו יצירתיים, שיחשבו בזכות עצמם, שימצאו פתרונות ודרכים מועילות, כי רק כך אפשר להפוך את הסטיילינג למקצוע ולהתפרנס ממנו.

הידיעה שלהם שאני נלחמתי על הכל ומצאתי פתרונות- גם בהקמת ועיצוב ביה"ס אבל גם במקצוע הזה- סטיילינג, מעניקה להם את הבטחון שגם הם יצליחו, אם רק ירצו באמת. 

 

אני גאה (מאוד) להציג בפניכן את התוצאה הסופית: בית הספר לסטיילינג GALA'STYLE בדיזנגוף סנטר בתל אביב