מתפשטת. במלוא מובן המילה.

פרפרים בבטן, היסטריה קלה (שמתחזקת לפרקים), לחץ. מצד אחד היסטרית לחלוטין, מצד שני מרגיעה את עצמי ומשננת את המנטרה 'תזרמי'. אלו הם חיי. מזל דגים, אם תהיתם. חצי ימינה חצי שמאלה. אף פעם לא שלם. היום הבנתי לאן הכנסתי את עצמי ואני ממש לא בטוחה מה אני מרגישה לגבי זה... 

נתחיל מהתחלה
אני לא יודעת עד כמה מותר לי לחשוף אז אספר בכללי; פנו אליי מאתר X להשתתף בפרוייקט Y שכולל צילומים. הפנייה נעשתה לפני מספר חודשים, ובתקופה עמוסה זו אם אני מצליחה לזכור את הטלפון שלי- זה נס. אז בוודאי שלא זכרתי על מה דיברו איתי אז, אבל בהיותי עצמאית שנלחמת לשרוד במדינתנו, כל חשיפה היא חשיפה מבורכת מבחינתי, ולכן גישת ה'אני זורמת' פועלת שעות נוספות. אז באותה שיחה כנראה זרמתי, ולפני יומיים התקשרו להזמין אותי למדידות לקראת הצילומים.
הגעתי למדידות, כראוי לילדה טובה אף הקדמתי, וגיליתי למרבה ההפתעה שמדובר בצילומי לנז'רי, או בעברית בצילומי הלבשה תחתונה. נדמה היה לי שמישהו התבלבל לרגע, אבל לאחר בדיקה קצרה גיליתי שכנראה לא ממש הקשבתי אז בשיחה... וכך מצאתי את עצמי מוקפת בחזיות וחוטינים למיניהם, ומחכה רק שהאדמה תפתח ותבלע אותי...
בואו נודה באמת, דוגמנית אני לא, מעולם לא היה לי חלום לדגמן ומעולם לא כיוונתי לשם. אני בסך הכל ילדה ביישנית (תאמינו או לא) שמנסה להגשים חלום ולהתפרנס מהאהבה הגדולה שלה- סטיילינג ואיפור. אני פוחדת פחד מוות ממצלמות. כשמכוונים אליי עדשה אני קופאת וגם לאחר שלל שעות לימוד משחק מול מצלמה, אני עדיין לא מרגישה בנוח בעמדה הזו. 
עכשיו תשלבו גם הביישנות+חרדת מצלמה+לנז'רי ותקבלו את הדום לב שחטפתי על הבוקר. 
אז למה אני זורמת? כי כאמור, תקציבי עתק לפרסום אין לי (נולדתי לרחמילביץ', לא לרוטשילד), ומכיוון שאני מגיעה מתחום התקשורת, אני יודעת כמה כוח יש לה וכשמישהו מציע לך חשיפה- את מזנקת עליה בשתי ידיים.
אז מכיוון שהתחייבתי ואין סיכוי בעולם שאדפוק ברז (מילה זו מילה), אז הטלתי וטו על חזייה ותחתונים (באמת שיש גבול! יש דברים שנשארים בבית...) אבל זרמתי עם שאר מחלקת הלנז'רי... מדדתי, לבשתי, פשטתי, בחנתי, הוספתי, הורדתי ובסוף נבחר הלוק המנצח. ברקע הילכה אחרי המפיקה וחזרה ואמרה 'העיקר שתרגישי בנוח'. מה הסיכוי שארגיש בנוח עם בגד שיוצר במיוחד לחדר המיטות הפרטי מול מצלמה, ושאחר כך יפורסם בפרוייקט עם חשיפה ארצית???
מהרגע שנכנסתי למדידות ועד עתה, כל חרדה אפשרית ביקום תקפה אותי. אני די אחוזת פאניקה כרגע. מה יהיה? איך יהיה? למה אני השמנה היחידה בעניין הזה? ביום הצילומים שלי יככבו עוד 5 סלבס וכולן רזות- זה גם מכניס קצת לפאניקה. גם העובדה שלא יהיה פוטושופ לא מרגיעה כלל. בכל זאת, מה שטוב לבר רפאלי טוב גם לי- גם אני רוצה קצת פוטושופ. לא משהו היסטרי של הצרת היקפים, אבל קצת להרים עניינים- לא יהרוג אף אחד...



אז החלטתי לשתף אתכם, לספר לכם ולהודיע לכם שאני היסטרית!!! מעולם לא חשבתי שאני אצטלם בלנז'רי. אני מקובעת ומרובעת. החלטתי שמחר הולכת לטיפול 10,000 כדי לנסות ליהנות ולנצל את הסיטואציה ההזויה אליה נקלעתי בטעות. הצילומים יערכו ביום שלישי. אני מקווה שלא אתעלף עד אז. זורמת עם חוויה הזויה ומקווה לטוב. עם זאת מפחדת פחד מוות מכל העניין. וחכו, עוד לא סיפרתי אפילו לאמא שלי מרוב השוק. יש מצב שאצטרך גם בלון חמצן עבורה...
תוהה מה לעשות עם עצמי. תוהה איך הצלחתי להכניס את עצמי למצב שבו צפים לי פחדים שלא ידעתי שקיימים, אישיואים כאלה ואחרים שלא ביקרו במוחי לפחות בעשור האחרון, ומנגד- אני צוחקת מכל העניין (כבר אמרתי מזל דגים?). עוד לא החלטתי מה אני חושבת ומרגישה לגבי כל העניין הזה. מקווה שעד יום שלישי אפתור את התעלומה...