השמנים נולדו כדי שהרזים ימצאו את הבטחון העצמי שלהם

צפיתי אתמול בתוכנית 'מה אתם הייתם עושים' של חיים הכט והם יצרו שם סיטואציה שבה 3 נערות (2 רזות 1 מלאה) עומדות בסופר והרזות משליכות "חיצי אהבה" בנושא המשקל של השלישית. היה לי דז'ה וו קטן- גם אני נזכרתי בכל "החברות" שרוצות שאני ארזה כי אכפת להן ממני... אז כמו שאתן בוודאי יודעות- לא רזיתי, גם לא שאפתי לזה. בזמן שהחברה ניסתה לדחוף אותי לדיאטה- אני דחפתי אותם החוצה מחיי. מחליא אותי כל הקטע הזה של להתייחס אל בן אדם לפי משקלו ועוד יותר מקומם אותי שהפכו אותנו לגימיק. כי מי קבע שבמידתי הגבוהה אסור לי להנות מהחיים???

ניצחון החיים

התקשורת מציגה גם בפרסומות וגם בכתבות- את המנצחים- אלו שהשילו ממשקלם 40 קילו ועכשיו התחילו לחיות -אז רגע, מה אני- מתה??? בעוד שאת ה"מנצחים" רוממו על כס מלכות בתקשורת, הם התעלמו לגמרי מהסיפורים של נשים שירדו עשרות קילוגרמים ושהפכו לאומללות. יש לי מכרה כזו. היא הייתה בערך במידתי וכיום היא במידה 38. היא אומללה!!! כל החיים אמרו לה שכשהיא תהיה רזה היא תהיה מאושרת, ועכשיו כשרזתה- היא לא קיבלה את האושר. השדים שלה עדיין איתה, גם הפחדים והחששות לא עזבו, החיים לא השתנו- והכל נשאר אותו הדבר חוץ ממשקלה. האם החברה מוכנה לקחת אחריות על דבריה- שכשנרזה הכל יהיה טוב יותר??? לא נראה לי... אז מספיק לסבן אותנו בשקרים!

מאיימת על האנושות במשקלי הקל

יש לי חברה טובה שהיא מידה מעליי והיא מבואסת מהחיים. כל מילה שנייה שלה- זה בא לי להיות רזה, וכשאני אומרת לה שלי זה ממש לא אישיו היא תוקעת בי את מבטי ה"מה את משחקת אותה?!". את המבט הזה אני חוטפת בערך 750 פעמים ביום מכל מיני סוגים של אנשים ואת האמת, שאני לא מבינה את זה; אסור לי להרגיש בנוח? זה באמת כל כך מאיים על האנושות שאין לי בעיה עם כל גרם שומן שמקשט את גופי? או שמע מה שמאיים זה שאני לא מוכנה להיכנע ללחץ החברתי? אני לא מתכננת להיות דוגמנית ותודה רבה גם הבריאות שלי אחלה- אז אני לא רואה כל סיבה לענות את עצמי באיזו דיאטה טיפשית בשביל שהחברה תהיה מרוצה.

אנשים רבים (משני המינים) מוצאים אותי מאוד מאיימת; פתאום באה פרגית במידה 48 (הייתי רושמת לכם את המשקל שלי אבל לא נשקלתי מכיתה ח' אז...) עם ביטחון עצמי ושמלה שחושפת רגליים עבות, זרועות פלפל-מלח מבורכות, ציצי (שרופד קשות בכריות סיליקון- כי חייבים קצת פרופורציה בגוף...) וישבן בגודל גן ציבורי- וכולם נלחצים. למה? זה משגע אותי! אתם באמת צריכים שאני אמרר בבכי על מר גורלי כדי שתרגישו טוב עם עצמכם??? אני לא חושבת שמר גורלי, ואני בהחלט לא אמרר על כך בבכי- כי זה ימרח לי את המסקרה- אבל אני כן חושבת שתרדו לי מהמשקל, ותפסיקו לחפש את הביטחון העצמי שלכם בחוסר ביטחון של אחרים. עמדו מול המראה- תבחנו טוב טוב את מה שמשתקף ממנה- ותלמדו לאהוב את זה- אז, ואני מבטיחה לכם, החיים שלכם יהיו טובים ויפים יותר! וכן, אני לוקחת אחריות על דבריי בניגוד לחברה...


התמונה משמאל; צולמה באירוע יח"צ לגלריה של הארץ, צילום: טלי שני

התמונה מימין; צולמה ע"י מירי דוידוביץ' שנייה אחרי שאמרו לי "יש לך פנים מהממות אבל את חייבת לרזות"...