אין צורך בדיסקרטיות

בהמשך לשבוע האופנה הנחגג פה בבלוג, אני צדה אחרי אופנה לנשים עסיסיות, כי עד מידה 44 המגוון רחב, אבל ממידה 46 האפשרויות ליצור מלתחה מדליקה, אופנתית ומעניינת- זה כבר עניין הרבה יותר קשה... אז על הסכין היום; אופנת דיסקרט. אם תדפדפו כמה פוסטים לאחור, תגלו שבעונה הקודמת שיבחתי את שמלותיהם ואת ההתקדמות האופנתית, אבל כנראה כמו כל חברת אופנה בארץ, אחרי צעד אחד קדימה- עושים 7 צעדים אחורה! לרגל מסע ההצטיידות במלתחה חדשה, הלכתי לחנות 'דיסקרט' שמחה ולבבית במטרה לעדכן את הארון הפרטי בשלל שמלות נחמדות. עד כאן הכל נהדר, אבל מהרגע שראיתי את חלון הראווה הכל החל להתדרדר. החלון עגמומי ומעוצב בכיעור יתר בגווני חום ובבגדים מג'וייפים. שיננתי בראשי: "אל תסתכלי על הקנקן- אלא על מה שבתוכו". נו שוין, מתברר שגם מה שבתוכו לא משו. דיפדפתי בקולבים, עברתי פריט פריט, האשראי כבר זעק מהארנק שאוציא אותו, אבל גם לאחר 50 דקות לא הצלחתי לשלוף ולו פריט אחד מוצלח. הקולקציה מאופיינת בבגדי דודות, אבל לא דודות קוליות ומהממות אלא הדודות שאין לנו. תאמינו לי, אפילו הדודות לא רוצות ללבוש בגדי דודות כאלו! הבגדים הזכירו לי מאוד את ערוץ 1. לא משנה אם ניסו לעשות משהו טוב- זה לא הצליח, וזה נראה אפרורי ומצ'עמם. מכיוון שהיה זה יום שישי, הייתי נחושה בדעתי למצוא לפחות פריט אחד להתקשט בו לקראת שבת המלכה, ולאחר אין ספור סיבובים (שכללו גם מרדף בלתי פוסק של המוכרת המעצבנת) תפסתי זוג מכנסיים שחורים ופניתי לתא המדידה.

ממש לא משו- וזה עוד הבסט...

המכנסיים ישבו סבבה ואפילו יש להם קטע עיצובי נחמד, הבעיה היא שנראה כאילו לא היה מספיק תקציב לעוד 3 ס"מ בד, והמכנסיים קצרים טיפה (עד פיקת הקרסול בערך). מכיוון שלכל קרסול שלי יש נוכחות על, ועוביו משביח עם הזמן, מכנסיים שמכסים מעט את הנעל מחמיאים לי יותר (ולא רק לי בנות יקרות), אבל מכיוון שלא ניתן לשלוט במאנצ'יס של שופינג, גיהצתי האשראי על המכנסיים הכמעט מושלמים וברחתי אחוזת אימה מהמוכרת הנוראית. אז חבל שבדיסקרט לא השכילו להמשיך ולשדרג את הליין של העונה הקודמת, מי ייתן ועונה הבאה אגהץ שם את כרטיסי ללא סוף. ועכשיו אמרו , א-מ-ן-!. אה, כן, ואם אפשר פרזנטורית אחרת, שקצת יותר הולמת את הקולקציות שלכם, זה גם יהיה נחמד...