ההשראה מגיעה מהמציאות
החלטתי לעשות מעשה. אז נכון שאת חולי הסרטן אני לא אציל (לצערי) אבל אולי אצליח למנוע עתיד כואב ומתסכל מכמה אנשים. אז בתור אחת שעוסקת מרבית הזמן בהעצמה של נשים החלטתי להקים תערוכה קטנה ואינטימית כדי לגרום לנשים להיבדק ולהתחסן ולעשות כל מה שצריך בשביל שלא אקבל עוד טלפון שכזה.
בהתחלה זה התחיל כתערוכה של חזה חשוף עם אפקטי איפור של כריתת שד, זה עבר לקונספט שכל אחת מחזיקה את שדייה ודם נוזל מידיה והסתיים בקונספט שלבסוף גם צולם- נשים שונות מכל הגילאים והמעמדות בבגד ורוד.
כשניקיתי את כל הדרמטיזציה מחיי הבנתי שמה שנשאר זו האמת הפשוטה, הרכה והלא פרובוקטיבית- ולכן בחרתי בקונספט הנקי כל כך אך החזק לא פחות.
בינלאומי...
חודש אוקטובר הוא חודש להגברת המודעות למאבק בסרטן השד- בכל רחבי העולם. החודש יימכרו מוצרים ורודים וכנראה שכמו בכל שנה גם מגדלי עזריאלי יוארו בורוד. ורוד הוא סמל המאבק בסרטן השד והסמל שלו הינו הסרט המקופל (כמו האדום של האיידס). לכן כל אחת מהנשים שצולמו לתערוכה ענדה את השרשרת שמסמלת את המאבק, אבל השרשרת לא הייתה סתם ורודה; היא עטופה בהמון נצנצים, כי האמונה שלי אומרת שגם אם המצב רע יש אור בקצה המנהרה. אז לסיכום; שלא נדע מצרות ושלא נצטרך אור בשום קצה של מנהרה,וזה הזמן ללכת ולהיבדק.
הישראלית המכוערת
הצעד הראשון היה להתקשר לצלמת טל רותם וינברג. ובכן, תוך דקה כבר היתה לי צלמת לפרוייקט ועכשיו נשאר רק למצוא נשים. טל ואנוכי התחלנו בסידרת טלפונים מיילים ואינבוקסים (בפייסבוק) וגייסנו רשימה היסטרית של 40 נשים. ניהלנו יומן לו"ז צילומים מטורף והכל אורגן עד לפרט האחרון.
הגיע יום הצילומים המיוחל ואיתו גם אסמסים של "מאמי אני לא אספיק" או "אוייש שכחתי". משהו בלב שלי נמחץ. וידוי קטן; כעסתי. כעסתי כי היו כמה נשים שידעתי שאם הן היו מקבלות אפילו רק ליפגלוס מתנה הן היו מתייצבות, אבל לתרום משהו לקהילה שמפרנסת אותן- לזה אין להן זמן. זה איכזב אותי לגלות את חוסר האכפתיות כלפי אנשי הצוות שתורמים מזמנם ויושבים בסטודיו ומחכים לשווא. מעניין שאם היינו מצלמים אותן לקמפיין באלפי שקלים הן לא היו שוכחות להתייצב או מינימום היו מודיעות שהן לא מגיעות. אבל נו שויין...
הישראלית היפה
לא שקעתי בכעס רק בזכות זרם הנשים הקסומות שהתייצבו עם חיוך ענקי על הפנים והיו אסירות תודה שכללו אותן בפרוייקט. הרגשו (ואני מרשה לעצמי לכתוב את זה גם בשם טל) אסירות תודה ומאושרות למראה הנשים שהגיעו. נוצר מפגש נשים היסטרי; מפרחות לצפונבוניות, מנשות עסקים להיפיות, מכל קצוות הסקאלה התכנסו מיטב נשות ארצינו לצילומים. אז איפור קליל לפנים, גופייה ורודה ושרשרת והופ ציקצוקי המצלמה נשמעו והבנות התחלפו. הרגשנו מבורכות שכל כך הרבה מדהימות תרמו מזמנן לצילומים ולפרוייקט, וחיזקו את ידינו שאנחנו עושות משהו חשוב וטוב.
סיימנו
אחרי 10 שעות אינטנסיביות, מצאנו את עצמנו, טל ואנוכי, מרוחות במרפסת לסיגריה של אחרי. "איזה פיספוס שלא היה פה צלם וידאו שהסריט את הנשים. זה פשוט מדהים מה שהלך פה" אמרה טל ואני הנהתי בהסכמה בכוחותיי האחרונים. היה תמהיל אנושי מדהים ואנחנו מקוות שהתערוכה מצליחה להעביר קמצוץ מההרגשה הזו.
נזכרו...
למחרת הגיעו טלפונים ומיילים של נשים ששמעו שצילמנו וגם של כאלה ששכחו וש"נורא רוצות" להגיע להצטלם. בחרנו יום צילומים נוסף שגם אליו הרב הבריזו (הפעם כבר לא טרחתי לשאול מה ולמה). צילמנו את הנשים המופלאות שטרחו והתייצבו וסגרנו את התערוכה.
תורידי, תעלי
מיותר לציין שרב הנשים ממש לא שלמות עם עצמן. למרות שצילמנו רק פלג גוף עליון, רשימת בקשות הפוטושופ התארכה בין רגע. תצרי את הידיים, תרימי את החזה, תעלימי את השק שקנאי, אל תשכחי לטפל בשקיות עיניים ומה לא. חלק מהנשים אף דרשו לאשר את התמונות מראש וחלקן פסלו את פרסומן. אחרי שבועיים של ריטושים, שכנועים, וניסיונות סגרנו ביום רביעי את התערוכה הסופית. מי שרצתה- תמונתה צורפה לתערוכה, ומי שלא אהבה- הסרנו את התמונה-הבנו וקיבלנו כל בקשה, במיוחד לנוכח העובדה שגם טל וגם אנוכי לא ממש התעלפנו על התמונות של עצמנו, אבל אתם יודעים- המטרה חשובה כך שגם אם לא מדובר בתמונה הכי טובה שלי, אני שם. אין כעס ואין אכזבה חלילה, יש רק זיכרון של נשים מדהימות שהצטרפו אלינו למאבק וזכרון עוד יותר קסום של מפגש נשים היסטרי. כל אחת מהנשים שהיו יש לה כוח לדחוף הרים- וביחד אני מקווה שנצליח לדחוף את כל הנשים באשר הן, לצאת מהשאננות ולהיבדק.
פייסבוק טיים
אז הרגע הגדול הגיע, וביום חמישי ה-1/10/10 בשעה 00:01 הועלתה התערוכה לפייסבוק. בחרנו לפרסם את התערוכה בפייסבוק כי לדעתנו זהו כלי התקשורת הגדול והחשוב, שמגיע למגוון רחב של נשים, והמטרה שלנו היא להגיע לכל אישה ואישה בישראל. עד כה קיבלנו תגובות מדהימות ומחממות את הלב, ואני מקווה שגם עזרנו להציל חיים או לפחות שד, ומקווה שעתה נשים לא ידחו את הבדיקה למחר אלא ילכו עוד היום.
אז אישה יקרה; תשמרי על החזה שלך!
לתערוכה; http://www.facebook.com/pages/STATUS-MODA/213752768514?v=wall#!/pages/GALASTYLE/90510521236?ref=ts
או חפשו אותנו בשם; GALA'STYLE
החלטתי לעשות מעשה. אז נכון שאת חולי הסרטן אני לא אציל (לצערי) אבל אולי אצליח למנוע עתיד כואב ומתסכל מכמה אנשים. אז בתור אחת שעוסקת מרבית הזמן בהעצמה של נשים החלטתי להקים תערוכה קטנה ואינטימית כדי לגרום לנשים להיבדק ולהתחסן ולעשות כל מה שצריך בשביל שלא אקבל עוד טלפון שכזה.
בהתחלה זה התחיל כתערוכה של חזה חשוף עם אפקטי איפור של כריתת שד, זה עבר לקונספט שכל אחת מחזיקה את שדייה ודם נוזל מידיה והסתיים בקונספט שלבסוף גם צולם- נשים שונות מכל הגילאים והמעמדות בבגד ורוד.
כשניקיתי את כל הדרמטיזציה מחיי הבנתי שמה שנשאר זו האמת הפשוטה, הרכה והלא פרובוקטיבית- ולכן בחרתי בקונספט הנקי כל כך אך החזק לא פחות.
בינלאומי...
חודש אוקטובר הוא חודש להגברת המודעות למאבק בסרטן השד- בכל רחבי העולם. החודש יימכרו מוצרים ורודים וכנראה שכמו בכל שנה גם מגדלי עזריאלי יוארו בורוד. ורוד הוא סמל המאבק בסרטן השד והסמל שלו הינו הסרט המקופל (כמו האדום של האיידס). לכן כל אחת מהנשים שצולמו לתערוכה ענדה את השרשרת שמסמלת את המאבק, אבל השרשרת לא הייתה סתם ורודה; היא עטופה בהמון נצנצים, כי האמונה שלי אומרת שגם אם המצב רע יש אור בקצה המנהרה. אז לסיכום; שלא נדע מצרות ושלא נצטרך אור בשום קצה של מנהרה,וזה הזמן ללכת ולהיבדק.
הישראלית המכוערת
הצעד הראשון היה להתקשר לצלמת טל רותם וינברג. ובכן, תוך דקה כבר היתה לי צלמת לפרוייקט ועכשיו נשאר רק למצוא נשים. טל ואנוכי התחלנו בסידרת טלפונים מיילים ואינבוקסים (בפייסבוק) וגייסנו רשימה היסטרית של 40 נשים. ניהלנו יומן לו"ז צילומים מטורף והכל אורגן עד לפרט האחרון.
הגיע יום הצילומים המיוחל ואיתו גם אסמסים של "מאמי אני לא אספיק" או "אוייש שכחתי". משהו בלב שלי נמחץ. וידוי קטן; כעסתי. כעסתי כי היו כמה נשים שידעתי שאם הן היו מקבלות אפילו רק ליפגלוס מתנה הן היו מתייצבות, אבל לתרום משהו לקהילה שמפרנסת אותן- לזה אין להן זמן. זה איכזב אותי לגלות את חוסר האכפתיות כלפי אנשי הצוות שתורמים מזמנם ויושבים בסטודיו ומחכים לשווא. מעניין שאם היינו מצלמים אותן לקמפיין באלפי שקלים הן לא היו שוכחות להתייצב או מינימום היו מודיעות שהן לא מגיעות. אבל נו שויין...
הישראלית היפה
לא שקעתי בכעס רק בזכות זרם הנשים הקסומות שהתייצבו עם חיוך ענקי על הפנים והיו אסירות תודה שכללו אותן בפרוייקט. הרגשו (ואני מרשה לעצמי לכתוב את זה גם בשם טל) אסירות תודה ומאושרות למראה הנשים שהגיעו. נוצר מפגש נשים היסטרי; מפרחות לצפונבוניות, מנשות עסקים להיפיות, מכל קצוות הסקאלה התכנסו מיטב נשות ארצינו לצילומים. אז איפור קליל לפנים, גופייה ורודה ושרשרת והופ ציקצוקי המצלמה נשמעו והבנות התחלפו. הרגשנו מבורכות שכל כך הרבה מדהימות תרמו מזמנן לצילומים ולפרוייקט, וחיזקו את ידינו שאנחנו עושות משהו חשוב וטוב.
סיימנו
אחרי 10 שעות אינטנסיביות, מצאנו את עצמנו, טל ואנוכי, מרוחות במרפסת לסיגריה של אחרי. "איזה פיספוס שלא היה פה צלם וידאו שהסריט את הנשים. זה פשוט מדהים מה שהלך פה" אמרה טל ואני הנהתי בהסכמה בכוחותיי האחרונים. היה תמהיל אנושי מדהים ואנחנו מקוות שהתערוכה מצליחה להעביר קמצוץ מההרגשה הזו.
נזכרו...
למחרת הגיעו טלפונים ומיילים של נשים ששמעו שצילמנו וגם של כאלה ששכחו וש"נורא רוצות" להגיע להצטלם. בחרנו יום צילומים נוסף שגם אליו הרב הבריזו (הפעם כבר לא טרחתי לשאול מה ולמה). צילמנו את הנשים המופלאות שטרחו והתייצבו וסגרנו את התערוכה.
תורידי, תעלי
מיותר לציין שרב הנשים ממש לא שלמות עם עצמן. למרות שצילמנו רק פלג גוף עליון, רשימת בקשות הפוטושופ התארכה בין רגע. תצרי את הידיים, תרימי את החזה, תעלימי את השק שקנאי, אל תשכחי לטפל בשקיות עיניים ומה לא. חלק מהנשים אף דרשו לאשר את התמונות מראש וחלקן פסלו את פרסומן. אחרי שבועיים של ריטושים, שכנועים, וניסיונות סגרנו ביום רביעי את התערוכה הסופית. מי שרצתה- תמונתה צורפה לתערוכה, ומי שלא אהבה- הסרנו את התמונה-הבנו וקיבלנו כל בקשה, במיוחד לנוכח העובדה שגם טל וגם אנוכי לא ממש התעלפנו על התמונות של עצמנו, אבל אתם יודעים- המטרה חשובה כך שגם אם לא מדובר בתמונה הכי טובה שלי, אני שם. אין כעס ואין אכזבה חלילה, יש רק זיכרון של נשים מדהימות שהצטרפו אלינו למאבק וזכרון עוד יותר קסום של מפגש נשים היסטרי. כל אחת מהנשים שהיו יש לה כוח לדחוף הרים- וביחד אני מקווה שנצליח לדחוף את כל הנשים באשר הן, לצאת מהשאננות ולהיבדק.
פייסבוק טיים
אז הרגע הגדול הגיע, וביום חמישי ה-1/10/10 בשעה 00:01 הועלתה התערוכה לפייסבוק. בחרנו לפרסם את התערוכה בפייסבוק כי לדעתנו זהו כלי התקשורת הגדול והחשוב, שמגיע למגוון רחב של נשים, והמטרה שלנו היא להגיע לכל אישה ואישה בישראל. עד כה קיבלנו תגובות מדהימות ומחממות את הלב, ואני מקווה שגם עזרנו להציל חיים או לפחות שד, ומקווה שעתה נשים לא ידחו את הבדיקה למחר אלא ילכו עוד היום.
אז אישה יקרה; תשמרי על החזה שלך!
לתערוכה; http://www.facebook.com/pages/STATUS-MODA/213752768514?v=wall#!/pages/GALASTYLE/90510521236?ref=ts
או חפשו אותנו בשם; GALA'STYLE
יופי של פוסט!!
השבמחקפרויקט מקסים למען מטרה נעלה. יצא מקסים!!!
השבמחקאחד הפרוייקטים המדהימים שהיו לאחרונה, אין ספק!
השבמחקבתור מי שממוגרפיה כבר לא תעזור לה.... נהנתי לראות את ההירתמות לפרוייקט שלך!!!! מטרה נעלה!!! כל הכבוד, וחיבוק ענק!
השבמחקתודה רבה על הפרגון והחיזוק :) ומיליון נשיקות!
השבמחק