אני סטייליסטית במדינה שבה כל יום מישהו מחליט שהוא יודע להתלבש יפה (זה שאמא שלך אמרה לך- זה לא הופך את זה לנכון...) ומכריז על עצמו כסטייליסט. האמת? אני מאוד מאמינה שרק מי שטוב והוכשר לתפקיד כראוי ישרוד- אבל זה כבר לפוסט אחר. בכל מקרה, את תחילת הקריירה שלי התחלתי ככתבת אופנה (לפני טריליון שנה בערך) ומאז למדתי, התפתחתי ומתחום עיסוק עיקרי- הכתיבה הפכה לתחביב. ולמה אני מספרת לכם את גילגולי חיי הכה מרתקים? ובכן... בתור אחת שהגיעה מתחום התקשורת, אני מכירה היטב את כללי המשחק; רוצה חשיפה-תקבלי אם תאבדי את חייך הפרטיים. בתור אדם שקול (בדרך כלל) החלטתי עד כמה אני מוכנה לחשוף ומה אני מוכנה לעשות לטובת העסק- שהרי חיי הם העסק והעסק הוא חיי. רואיינתי לפה, הצטלמתי לשם- ובהחלט נחשפתי בשגעות שהרי סטייליסטית שמנה היא כמו קוף בכלוב בגן החיות- כולם רוצים לצלם, כולם רוצים לראות וכולם מנסים להפוך אותי לחוויית הבידור האולטימטיבית. אחד ההבדלים ביני לבין הקוף זה הפאייטים- אני מקפידה על מלבושיי- הוא בדרך כלל עירום. אז בזמן שההוא מתגרד וחושף ישבן, אני מנסה לשמור על חלקי האינטימיים כרכוש פרטי שלי. בינתיים לפחות.אז אחרי שדיברתי בתקשורת על העסק, על הנשים, על החוויות ועל האובדן הגדול של חיי- רבים החליטו שאני לא מספיק "פתוחה" איתם- שהרי הם כבר יודעים עליי הכל (חיים באילוז') פרט לדבר קטן; חיי האהבה שלי.
ובכן, מסתבר שזה הציק ללא מעט אנשים ובעיקר נשים שבטוחות עד רגע זה שאני חייבת לעדכן אותן במה שנכנס ויוצא לי מהוואגינה. את בשוק? גם אני! הכל החל בחברה של אימי שמכירה אותי מהתקשורת (פרט ל"היי מה נשמע?" מתוקף היותי מנומסת). לאמא שלי ההורסת שתהיה בריאה יש טריליון חברות, וכמה ספציפיות שהן לא מהעולם הזה. היה זה יום קייצי רגיל. ישבנו בסלון הבית וקישקשנו (כיאה לנשים) עד ששיחת טלפון מהנייד של אימי השאירה אותי לבד במערכה מול החברה שלה. לפתע נזרקה לגופי שאלה "נו אז עם מי את מזדיינת?". הייתי בשוק מכמה סיבות; 1. את בת 60!!! איך את עוד זוכרת שעושים דברים כאלה. 2. מה???? את פאקינג רצינית??? הבלגתי ויצאתי לשאוף ניקוטין במרץ. עברוהרבה מים בנהר מאז, ובכל פעם שהיא נתקלת בי היא מנסה לברר (בישירות מחרידה) את מי אני עושה מתי למה וכמה. המצב החמיר שהחלטנו, אחי ואני, להפתיע את אימי לרגל יום הולדתה. אחי הביא את הצד של המשפחה שלו- ואני הבאתי את שלי. לא עברו דקותיים, והחברות "החמודות" של אימי הסתערו על נ' וניסו לדלות מידע- כמה פעמים בשבוע אנחנו עושים את זה, אילו תנוחות אהובות ובכלל איך אני במיטה. נ' התפצפץ מהאירוע בטענה שכואב לו הראש (אני מניחה שאם הוא היה יכול- היה אומר שבדיוק קיבל מחזור והוא חייב לעוף). ואני שואלת- באיזו זכות??? כן חשפתי הרבה דברים בהרבה כתבות, אבל אני מחליטה מה לחשוף ומה לא! וממתי הכוס שלי הפך לאושייה ציבורית? אז לכל הנשמות הטהורות: אני מעולה במיטה, מעדיפה מיסיונרית אם כואב לי הראש ומעדיפה אחד קבוע שיודע את העבודה. אז למי שחושבת שטרם נחשפתי מספיק- חכי בציפייה לקריירה החדשה שלי בדוגמנות במגזין את הקרוב...
ובכן, מסתבר שזה הציק ללא מעט אנשים ובעיקר נשים שבטוחות עד רגע זה שאני חייבת לעדכן אותן במה שנכנס ויוצא לי מהוואגינה. את בשוק? גם אני! הכל החל בחברה של אימי שמכירה אותי מהתקשורת (פרט ל"היי מה נשמע?" מתוקף היותי מנומסת). לאמא שלי ההורסת שתהיה בריאה יש טריליון חברות, וכמה ספציפיות שהן לא מהעולם הזה. היה זה יום קייצי רגיל. ישבנו בסלון הבית וקישקשנו (כיאה לנשים) עד ששיחת טלפון מהנייד של אימי השאירה אותי לבד במערכה מול החברה שלה. לפתע נזרקה לגופי שאלה "נו אז עם מי את מזדיינת?". הייתי בשוק מכמה סיבות; 1. את בת 60!!! איך את עוד זוכרת שעושים דברים כאלה. 2. מה???? את פאקינג רצינית??? הבלגתי ויצאתי לשאוף ניקוטין במרץ. עברוהרבה מים בנהר מאז, ובכל פעם שהיא נתקלת בי היא מנסה לברר (בישירות מחרידה) את מי אני עושה מתי למה וכמה. המצב החמיר שהחלטנו, אחי ואני, להפתיע את אימי לרגל יום הולדתה. אחי הביא את הצד של המשפחה שלו- ואני הבאתי את שלי. לא עברו דקותיים, והחברות "החמודות" של אימי הסתערו על נ' וניסו לדלות מידע- כמה פעמים בשבוע אנחנו עושים את זה, אילו תנוחות אהובות ובכלל איך אני במיטה. נ' התפצפץ מהאירוע בטענה שכואב לו הראש (אני מניחה שאם הוא היה יכול- היה אומר שבדיוק קיבל מחזור והוא חייב לעוף). ואני שואלת- באיזו זכות??? כן חשפתי הרבה דברים בהרבה כתבות, אבל אני מחליטה מה לחשוף ומה לא! וממתי הכוס שלי הפך לאושייה ציבורית? אז לכל הנשמות הטהורות: אני מעולה במיטה, מעדיפה מיסיונרית אם כואב לי הראש ומעדיפה אחד קבוע שיודע את העבודה. אז למי שחושבת שטרם נחשפתי מספיק- חכי בציפייה לקריירה החדשה שלי בדוגמנות במגזין את הקרוב...
אני חושבת שזה קשור לכך שיש אנשים שמרשים לעצמם להתעלם מכול קוד התנהגותי, הן ספק שברגע שאדם חשף את עצמו במדיה אז הגבולות הבודדים שעוד יש להם נפרצים. בתור אחת שמעולם לא הופיעה אני סובלת מזה גם.
השבמחקהורסת!!!
השבמחקלא ממש הבנתי - בתחילת הכתבה חשבתי שאת הולכת לתאר לנו איך איבדת את החיים הפרטיים שלך בכך, שמתקשרים אלייך ממערכות מגזינים / עיתונים, המייל שלך מוצף בבקשות להתראיין וצלמי הפפרצ'י עורבים לך מתחת לבית..
השבמחקמסתבר שמדובר בסך הכל בכמה חברות של אמא שלך,אז מה ההיסטריה?
זה מה שמציק לך?באמת?
במקרה הטוב תמציאי להם סיפור עסיסי (אשת תקשורת אמרת)
ואם לא בא לך אז פשוט תסבירי להן בנימוס שלא נעים לך כששמים את השן התותבת לכוס הלא נכונה.
אני לא חושבת שאני צריכה להמציא למישהו סיפורים ואני בטח לא חושבת שאם אני מתראיינת מותר לכל אחד להתקיף שאלות. נתתי את הדוגמה של חברות של אימי- כי לדעתי, ניחא בסופר שמפגרת שואלת אותך בקופה שאלות אישיות שלא מעניינה, אבל דווקא אנשים שאמורים להתנהג בנימוס ולשמור על איפוק כמו חברים של ההורים או מכרים- מרשים לעצמם לדחוף את האף- וזה נראה לי ממש הזוי. מילא התחקורים על העסק נוסח "אז כמה את מרוויחה בחודש"- כאילו מה??? אבל על חיי המין שלי? באמת??? זה שאני מתראיינת בטלויזיה או במגזינים לא הופך אף אחד לשותף שלי- לא בעסק ולא בחיי הפרטיים- ועל זה נכתב הפוסט.
השבמחק