אני לא בגובה הנכון, לא במשקל הנכון ועם צבע עיניים שגוי! אבל האטיטיוד- קובר כל פרגית כחושה.

אני חולה על פורים. איזה חג כייפי זה! כולם צבעוניים, חוגגים, מפניקים במשלוחי מנות מדליקים, ובקיצור- כולם עסוקים בלשמוח!!! מה יותר טוב מזה??? אז כמו בכל שנה, שאלת התחפושת לפורים הטרידה את מנוחתי מזה זמן מה. בזמן שסונג'רתי להכין לכל סובביי תחפושות מדליקות, הגעתי לפורים בלי כל רעיון או תחפושת. כשכולם מסביבי היו מוכנים וצוהלים עם שלל תחפושות צבעוניות, חמדמדות ומדליקות, אני הייתי עסוקה בשלל פרויקטים שהביאוני לדקה ה-91 ללא תחפושת. אז קמתי בבוקר פורים ללא תחפושת והחלטתי שאין מצב שאני זזה מהבית לא מחופשת. נברתי בארון, חיפשתי, חשבתי, וניסיתי למצוא פתרון (וכל מי שמכיר אותי, 6:00 בבוקר זו לא שעה שאני מתפקדת בה- כך שהכל הרבה יותר קשה...). בסוף הבנתי שכל מה שיש לי בארון זה בגדים ורודים, אז החלטתי להתחפש לכוסית בורוד. את עניין הורוד כבר הבנתם. את עניין הכוסית?

צ'געת פורים!!!

חברות קשות!

יש לי חברות קשות, במלוא מובן המילה. בעיניי הן מהממות, באמת. נשים חזקות, אינטליגנטיות, יפהפיות, כוסיות בהגדרה החברתית, נשות קריירה מצליחות- באמת מושלמות (טוב נו, כמעט. שלא יעלה להן לראש...). יש רק בעיה אחת עם כמה מחברותיי- הן לא מודעות לעצמן. כולם יכולים להחמיא להן, מתחילים איתן בלי סוף, הן קוטפות מחמאות מבוקר עד ליל- אבל כשהן מסתכלות במראה, הן לא מבינות על מה המהומה. הן לא רואות שהן כוסיות. הן לא רואות שהן יפות. על עניין המהממות שלהן- הן חולקות. לא משנה כמה שיחות, ניסיונות, עידודים. הן לא מרגישות מהממות, ואישה שלא מרגישה מהממת היא אישה שלא תצליח לכבוש את העולם, כי תמיד היא תסתכל על מישהי אחרת מלמטה...

אז נכון שיש אחת שרגילה לראות את עצמה 10 קילו פחות (משמע עור ועצמות ללא פת בשר על הסקין), ויש גם את זו שממש רוצה עוד 5 סנטימטרים לגובה- ורק אז היא תוכל להיות מהממת, ויש את זו שפשוט שמעה כל חייה ממשפחתה שהיא לא יפה- אז היא פשוט הורגלה לחשוב ככה (מיותר לציין שבא לי לפרק את האמא העמה שלה!!! שכנראה גם היא גדלה בבית שהנחיתו לה פטישים ושריטות לא קשורות למציאות- על הראש).

העניין הוא שבתור אשת מקצוע אני מצליחה לגרום לנשים לראות את דמותן האמיתית במראה ולאהוב אותה, אבל בגלל הקשר האישי והחברות, חברותיי לא מצליחות להשתכנע. הן חושבות שאני אומרת את דבריי כי אני חברה שלהן (מה לא ברור- אני אומרת את האמת! לפעמים האמת נעימה ולפעמים לא...).

בעיה נוספת היא העובדה שהורגלנו לחשוב שרק כשנהיה מושלמות- נוכל לאהוב את עצמנו. בולשיט! ראשית, אין דבר כזה מושלמות. אנחנו תמיד נמצא משהו עקום- מלח פלפל בזרועות, שק סקנאי, שאריות עור בבטן ומה לא- לשלמות לעולם לא נגיע. שנית, אני מכירה לא מעט נשים שהבטיחו להן, בדיוק כמו שהבטיחו לי כשהייתי קטנה- שכשנרזה נהיה מאושרות. אז אותן נשים רזו וחטפו דיכאון- כי האושר והאהבה העצמית לא הגיעו...

פורים שמייח!

אז החלטתי (שוב, בפעם המיליארד) להוות דוגמה אישית. אני הרי לא עונה על ההגדרה החברתית של המילה 'כוסית' בשום צורה שהיא. אני לא בגובה הנכון, לא במשקל הנכון, אין לי את העיניים הנכונות, וגם צבע השיער לא נכנס להגדרה. אבל האטיטיוד- קובר כל פרגית כחושה. אני מרגישה כוסית (רוב הזמן), כי בעיניי להרגיש כוסית זה להרגיש טוב עם עצמך, לחיות בשלום עם הגוף והנפש ואפילו להרגיש יפה. מה רע בזה? למה זה אסור? אז בתור דוגמה אישית התחפשתי (טוב נו, לא ממש התחפשתי- אבל הייתי צריכה שם למראה), אז הפכתי אתמול ל'כוסית בורוד', רק למען אולי תצלחנה חברותיי להבין שההרגשה שלך- זה כל מה שחשוב. לא משנה מה אחרים אומרים או מה אחרים חושבים- חשוב רק מה את מרגישה! ואני? אני מרגישה כוסית! הלוואי הלוואי הלוואי שתרגשנה כך גם אתן! הלוואי שתצליחו לראות כמה יופי יש בכן! מקווה ששנה הבאה אתן תתחפשו למכוערות- כי תבינו שבמציאות אתן מהממות!

אטיטיוד מלא פאן והבנה שאין דבר כזה מושלם = חיים מאושרים :)