ברטלה מטנף עליי אבל מת עליי

טוב אתחיל בהתנצלות - נעלמתי לתקופה מהבלוג בעקבות עומס בעבודה וחוסר זמן (טוב יש רק 7 ימים בשבוע אתם יודעים...). הסיבה שחזרתי לבלגלג לכם היא... בעצם הוא... אביב ברטלה. אדון ברטלה הינו כתב אופנה בידיעות או משהו כזה- לא ממש בטוחה מה הוא עושה או מי הוא. מה שבטוח אני יודעת עליו- זה שאין לו חיים. וכיצד אני יודעת זאת תהיתם...? ובכן, אדוני הוציא את שמי מפיו בטענה שאני בלוגרית סרוחה בעלת סנדלי שורש (???? אני? שנסעתי לטיול טרקטורונים עם שמלמלת ערב!!!), ואין הצדקה לקיומי בהשקות של קולקציות חדשות. עוד הגדיל ראש וטרח להרים טלפונים למשרדי יחסי ציבור ויידע את כווווווולם כי לאירועים שאני אוזמן- הוא לא יגיע. טוב אז אל תבוא.

בקיצור העניין הוא כזה. ברטלה ואני לא מכירים- עד כמה שאני יודעת, בכל אופן אני לא מכירה אותו. ברטלה הגיע לאירוע השקה של רזילי, אירוע שלא נכחתי בו, ופתח עליי ג'ורה. מי שמכיר אותי יודע שבסופו של יום יש לי אוזניים ועיניים בכל מקום וזה היה רק עניין של זמן עד שאריח את הסרחון שיוצא לו מהפה. ברטלה כנראה נורא שונא אותי. אבל אתם יודעים שהגבול בין אהבה לשנאה הוא דק, נכון? אז לדעתי ברטלה מת עליי!

אחרי שסיכמנו סוגייה זו, נעבור לבאה; במגזין הנשים 'את' היו כנראה חסרים חומרים לכתיבה, והוחלט במערכת להעלות את התנהגותו של ברטה על הכתב. עד כאן סבבה. אממה- גם ברטלה וגם במעריב בחרו לתת לי את הטייטל - בלוגרית. ושוב אממה, פתחתי את הבלוג לא מזמן ואני גם מזניחה אותו (כפי ששמתם לב) ואינני מוזמנת להשקות מתוקף היותי בלוגרית (כיוון שבבלוג אינני מסקרת אירועים כלל וכלל) אלא מתוקף היותי כתבת אופנה ב-11 השנים האחרונות ומתוקף היותי סטייליסטית שצריכה לדעת לפני כולם מה הקולקציות שיהיו בחנויות בעונה הבאה, אז לבוא ולומר (ולכתוב) שאני בלוגרית סרוחה ולמחוק את כל שנות הקריירה שלי- שהזעתי עליה כמו מטורפת אחוזת דיבוק, זו קצת (הרבה מאוד מאוד) חוצפה בעיניי. אבל נו שויין.

ולעניין אחר באותו עניין; יש לי אג'נדה דבילית כזו שמובילה אותי כל השנים- יד לוחצת יד. תפרגני- יפרגנו לך. ויעידו על כך כל אותם מאפרים וסטייליסטים שפנו אליי בבקשות עבודה ואצתי רצתי לסדר להם עבודות. טמבלית שכמוני עדיין רוצה להאמין שאנחנו חיים בעולם טוב, שאנשים הם לא המיץ של הזבל, שאפשר לפרגן ושאם מפרגנים אז כולם עובדים, כולם מתפרנסים, נרוויח הרבה יותר ממה שאנחנו מרוויחים (כי אף אחד לא ישבור את השוק- כי לכולם תהיה פרנסה), ובעיקר נהנה יותר. אבל כל תקופה מגיע איזה פוץ עם בולבולון קטנטון וחסר בטחון ופותח עליי ג'ורה מפה ועד ירושלים. בכל הפעמים שזה קרה (ושאלוהים יעזור לי כמה פעמים זה קרה בשנתיים האחרונות- כבר אי אפשר לספור), זה תמיד היה קשור לאנשים שאינני מכירה. סטייליסטיות חמודות שטינפו עליי מבלי להכיר/ לפגוש אותי, עיתונאיות שחשקו במשרתי, מאפרות ששלפו ציפורניים, וכמובן, גאון החודש, ברטלה. אז אנשים יקרים- אם אתם לא מכירים אותי, מן הראוי שלא תדברו עליי, ואם אתם בכל זאת רוצים לדבר עליי אז תאמרו את שמי נכון כדי שהעיתונאי שיפרסם את זה יכתוב את שמי נכון- כי השיעור הראשון בשיווק אומר שאין דבר כזה פרסום שלילי כל עוד שמך נכתב נכון. אז אנצל במה זו לומר לאביב ברטלה- תודה! יצאת אפס, אבל עשית לי אחלה של יחסי ציבור בחינם. ועיתונאים יקרים, כותבים את זה; ג-א-ל-ה ר-ח-מ-י-ל-ב-י-ץ-'.
צ'או צ'או